השבת נקרא את פרשת 'ניצבים' ומיד ניכנס לערב ראש השנה ולעשרת ימי תשובה.
כך מתואר עניין התשובה בפרשה (דברים, ל', א'-ג'): "והיה כי יבואו עליך כל הדברי האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה. ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה".
הר"ן (דרשות הר"ן, סוף דרש י') מסיק יסוד גדו במהלכי תשובת החוטא והוא קובע: "אני למד דבר זה ממה שכתוב בתורה "והיה כי יבואו עליך...".
מה פשר הלשונות השונים המוזכרים בפסוקים? "והשבות אל לבבך", "ושבת עד ה' אלוקיך", "ושב ה' אלוקיך את שבותך", "ושב וקבצך מכל העמים"? הלא דבר הוא!
לדעת הר"ן, מלמדת אותנו התורה בכך שגם תשובה חלקית מועילה להקל מעונש החוטא, וכך היא כוונת הפסוקים:
תחילה מונה הכתוב שתי דרגות תשובה:
א. "והשבות אל לבבך" - המהרהר בליבו בתשובה אך במעשיו בפועל עדיין לא שב בתשובה.
ב. "ושבת עד ה' אלוקיך" - התחזקות גם במעשים המורים על תשובת החוטא.
לאחר מכן מפרט הכתוב את הקורות אותם.
השב בתשובה חלקית: "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך" - בעבור כך יחלצהו ה' ממיצר וייתנו לרחמים לפני שוביו ויניח לו מעצבונו, ך עדיין לא יוציאו לרווחה.
כשישלים החוטא את התשובה: "ושב וקבצך מכל העמים" - כשם שהחוטא השלים את תשובתו, כך תושלם גאולתו.
מצוות התשובה משמעותה היא לרפא את השבר אשר הושבר, כל אחד לפי מה שידו משגת, וככל שישלים תשובתו הרי זה משובח. אך גם מי שרק החלה בתשובתו כבר הקל מחטאו.
מתוך "ותן חלקנו' שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך י"ב, אלול תשס"ח, עמ' 242.
