ההפטרות שבין תשעה באב לראש השנה נקראות 'שבע דנחמתא' - שבע הפטרות שתוכנן דברי נחמה לעם ישראל.

הפטרת השבת היא מתוך ספר ישעיהו (ס'ף א'-ח') ובה כתוב: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח... מי אלה כעב תעופנה וכיונים אל ארובותיהם".

ישעיהו הנביא מתנבא על עתיד עמנו, כאשר כבוד ה' יזרח עלינו. "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" - קהילות ישראל יעלו ארצה מכל הגלויות, מהירות כעננים, שבהינשאם ברוח הם מהירים לעוף בלא חיכוך. בשובם לערש מולדתם ימהרו היהודים יותר מבצאתם ממנה, כיונים המגייסות את כל כוחן לשוב אל הקן, כי הותירו בו את גוזליהן (ע"פ הרד"ק).

המגיד מדובנא, בספרו 'משלי יעקב', מוצא בנבואה זו גם סנגוריה על עם ישראל ותשוקה עזה של העם להתקרב אל ה', וכדרכו הוא מסביר את רעיונו במשל נאה.

בעל תרנגולת הבחין לפתע כי אבדה ואיננה. בהיכנסו במקרה ךבית שכנו, הוא גילה לתדהמתו כי התרנגולת האובדת עומדת ליד מיטה ורגלה קשורה לכרעי המיטה. "שלי היא", אמר, "הן קניתי אותה מפלוני, ואם רצונך להיווכח בצדקתי, התר אותה מכבליה ופתח את הדלת לפניה, ובעיניך תראה כי מיד תעוף אל ביתי, מקומה האמתי".

כך פונה כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא בתחינה: אסורים אנחנו בגלותנו, שבויים בין האומות ובכבלי החומר. בתק את כבלינו, שחרר את מנעולי הגלות והקשיים, וראה כי מאז ומתמיד ליבנו היה אליך - רוץ נרוץ בשמחת לבב אל המקום שבו היינו בתחילה.

על כך התפלל דוד המלך (תהלים קמ"ג): "מזמור לדוד, ה' שמע תפילתי האזינה אל תחנוני, באמונתך ענני בצדקתך. ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק בפניך כל חי". המבקש רחמים מתחנן שישמעו את תחנוניו. מה כוונת דוד באומרו "ענני בצדקתך באמונתך"?

ברם, תחינתו היא, כי גם כאשר אין מעשינו רצויים, האמן לנו כי שלמים אנחנו עמך, ואילו הייתה היכולת בידינו, היינו מוכיחים זאת נאמנה".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך מ"ט, אלול תשע"א, עמ' 156.