בפרשתנו מוזהרים בני ישראל על מספר עברות שעלולות להתבצע בעת יציאה למלחמה: "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע" (דברים, כ"ג, י').

רש"י מסביר אזהרה זו לפי שהשטן מקטרג בשעת הסכנה.

רמב:ן מפרש כי נוהג העולם הוא שהצבאות הלוחמים "יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה. הישר בבני אדם יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב 'ונשמרת מכל דבר רע'".

ריקנאטי כותב: "כבר ידעת כי השכינה היא הלוחמת מלחמות ישראל, ועל כן צריך לנהוג בה קדושה וטהרה".

בתלמוד הירושלמי (פאה, פרק א', הלכה א'; וכן בספרי), דרשו כי פסוק זה מזהיר על איסור לשון הרע - "דבר רע".

רמב"ן מסביר שהפסוק מזהיר במיוחד על איסור לשון הרע בעת יציאה למלחמה "כדי שלא ירבו ביניהם מחלוקות ויכו ביניהם מכה רבה מאוד - יותר מן האויבים", כלומר, המחלוקות העלולות להיגרם בעקבות לשון הרע, תגרומנה לחללים רבים מחללי המלחמה עצמה".

ה'משך חכמה' מסביר כי דווקא כאן מהיר הפסוק מפני איסור לשון הרע, כדי להזהיר לבל יהין איש לספר לאחרים על מהלכי המלחמה.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ל"ו, אלול תש"ע, עמ' 99.