מדענים גילו שנמלה שנחשפת לחום במהלך פעילות עם נמלים אחרות, מתנהגת כאילו היא לא מרגישה זאת. היא ממשיכה בהתנהלות הרגילה עם כל הנמלים האחרות ומשנה את כיוון התנועה שלה רק כאשר כל שאר הנמלים עושות זאת.
הדבר נכון גם לגבי להקות דגים ולהקות ציפורים כמו זרזירים למשל. הם אינם הולכים זה אחר זה, אלא נעים כאילו הם אורגניזם אחד שמורכב מאינספור יחידים. אינני יודע אם הם עושים זאת על ידי שחרור הורמונים או על ידי משהו אחר, אבל התוצאה היא שבתנועתם הם לגמרי מסונכרנים זה עם זה.
בני אדם אינם יכולים להרגיש כך. נשללה מהם היכולת להתמזג לחלוטין בקבוצה. אנחנו נותנים עדיפות לאינדיבידואליות שלנו על פני שאר חברי הקבוצה. לכן, איננו יכולים להתחבר למוח הקולקטיבי כמו זרזירים ולהקות דגים.
מאחר שאיננו מסוגלים לחוש את המוח הקולקטיבי, נמנעת מאתנו הבנת המציאות הקולקטיבית ותפיסתה. זה כאילו שאנחנו חיים בעולם בו איננו יכולים לראות מעבר לאף שלנו. עם זאת, דווקא בגלל שאנחנו לא נולדים עם תפיסה קולקטיבית, נשיג הרבה יותר כאשר נפתח תפיסה זו. לא רק שנשיג את המוח הקולקטיבי, אלא גם את המחשבה שמאחורי התפתחותו ואת ההבדל בין המצב שבו יש לנו מוח קולקטיבי לבין המצב שאין לנו אותו.
ברגע שנשיג את התודעה הקולקטיבית, נגלה סוג חדש לגמרי של תענוג, התענוג האולטימטיבי. בסוג כזה של תענוג אנחנו משתוקקים להרגיש לא את עצמנו, אלא את הקיום הקולקטיבי שלנו, את האחדות שלנו. זו לא דחייה של העצמי, אלא תוספת של עצמי חדש שמורכב ושייך לכל הקיים במציאות. ה'אני' המקורי שלנו ממשיך להתקיים ומתווסף 'אני' כולל וחדש.
כשזה קורה, אנחנו מבינים את המשמעות האמתית של אהבה ומדוע כולם משתוקקים אליה. באהבה זו אנחנו מרגישים בה בעת את ה'אני' הנפרד שלנו וגם את המאמצים של כולם להתעלות מעל הנפרדות של עצמם ואת הרצון להתאחד עם האחרים באהבה.
במצב מתקדם זה, מנסה האגואיזם שלנו כל העת להבחין בין מצב של שנאה ופירוד לבין מצב של אהבה וחיבור. ככל שהאגו של האדם גדול יותר, כך שמחת האהבה גדולה יותר, כי אגו גדול יותר דורש אהבה גדולה יותר כדי להתגבר עליו.
בסופו של תהליך, מרגיש האדם באופן דואלי הן את האנוכיות הגמורה של האגו והן את האהבה האבסולוטית שקיימת בתודעה הקולקטיבית. מה שדגים וציפורים מרגישים באופן אינסטינקטיבי, יכולים אנחנו להרגיש רק ברגע שאנחנו מפתחים אהבה לכל חלקיק שבבריאה. אהבה אולטימטיבית זו מביאה עמה את התענוג האולטימטיבי.
האהבה האולטימטיבית שכולנו משתוקקים להרגיש היא לא שיאהבו אותנו באופן מוחלט, אלא להרגיש אהבה חלוטה לאחרים. כאשר נחווה זאת, נגלה שכל המציאות קשורה בין חלקיה באהבה חלוטה.
