בפרשתנו מתחיל משה את נאום הפרידה שבו הוא סוקר את קורות בני ישראל מיציאת מצרים ועד לאותו רגע. בין השאר הוא מתאר את הניסיון לעבור דרך ארץ האמורי, ארצו של המלך סיחון: "... ונסב את הר שעיר ימים רבים. ויאמר ה'... רב לכם סוב את ההר הזה... ואת העם צו לאמור: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר, וייראו מכם ונשמרתם מאוד. אל תתגרו בם... אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם" (דברים, ב', א'-ו').

לפני מסע הכיבושים הנרחב של בני שיראל, שתחילתו נגד סיחון מלך האמורי, עם הודעת הקדוש ברוך הוא "היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים" (שם, ב', כ"ה), מזהיר הקדוש ברוך הוא את משה רבנו: "רב לכם" (שם, א', ו') מלשהות ליד הר שעיר, מקום מושבו של אדום - פנו הלאה.

במה זכו בני עשו להינצל מן העם שעלה ממצרים וה' בעזרו לכבוש את כל אשר יחפוץ?

מפני שמאות שנים לפני כן, כאשר חילה יעקב את פני עשו בדורון, הגיב עשו "יש לי רב, אחי. יהי לך אשר לך" (בראשית, ל"ג, ט'). נכמרו רחמיו על אחיו שלט לדלל את ממונו בעוד שהוא, עשו, משופע בממון עצום. אמר הקדוש ברוך הוא: עשו כיבד את יעקב, גם אני אכבדנו ואצווה לבני יעקב "רב לכם סוב את ההר הזה" (מדרש רבה, דברים, א', י"ז).

האם בעינינו ראוי עשו למחווה זו?

בל נשכח את האורע המרכזי באותו מעמד: עשו יצא לקראת יעקב למלחמה כדי להשמיד אותו ואת כל משפחתו. יעקב נאלץ לפצ את משפחתו לשני מחנות כדי שלפחות חלק מהם יינצלו ממוות נורא, וכאמצעי אחרון שלח יעקב דורון זה לאחיו האכזר. האם על ויתורו זה ראוי עשו לשכר כלשהו?

זאת ועוד: חמשלתו של עשו על ממונו של אחיו לא ארכה זמן רב. במשפטים שפורים הצליח יעקב לשכנע את אחיו ה'רחום' לקחת את הדורון "ויפצר בו ויקח" (בראשית, ל"ג, י"א).

מפני ניצוץ רחימאי שהבליח בליבו הקשוח של עשו באותו רגע, וכבה תוך רגעים בתאוות הממון שלא חדלה לגאות בקרבו, בזכות רפרוף חולף של רחמנות, שמץ של כוונה טובה שנבט לרגע בלבו הערל - זכר הקדוש ברוך הוא להבטיח את שלום בניו אחר דורות. "רב לכם סוב את ההר הזה".

הקדוש ברוך הוא סופר ומונה כל מעשה טוב, כל רצון למעשה טוב, ואפילו כל מחשבה טובה שבטלה ואיננה. דבר אינו נעלם ממנו, גם אי טוב קטן בים של רוע - הכול מוערך ונשקל. (מתוך מאמר 'גמילות ופרעון' לרבי חיים זיטטשיק זצ"ל, ספר 'אור הנפש').

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך מ"ח, אב תשע"א, עמ' 46-47.