מי מאתנו לא אמר לעצמו לפחות פעם אחת בחייו שבא לו להיוולד מחדש? שאם היו נותנים לו את האפשרות להתחיל הכול מהתחלה, הוא היה עושה דברים אחרת?
אז גבירותיי ורבותיי, יש לי את הפתרון בשבילכם, סעו לאומן! כי אני מרגישה שנולדתי מחדש, רק עם קצת יותר שכל, ניסיון והרבה חיבור לעצמי!
השהייה שם אמנם ארכה רק 5 ימים, אך ישנה תחושה שכל מה שקדם לנסיעה היה רק הכנה לקראת ההגעה לשם, וההמצאות שם.
לפניכם סדרת כתבות בעקבות המסע האישי שלי לאומן, מקום קבורתו של הרבי נחמן מברסלב.
שמי מיה רפאלי, בת 40, גרושה ואם לשלושה ילדים מקסימים, גל 17, נעם 16 ואבישג 10, תושבת בית שמש 17 שנים. חלקכם מכירים אותי מחנות הבגדים שלי "מגנא", וחלקכם מכירים אותי מענף הפרסום בעיר, כיום סוכנת מכירות ב"שמשנט". אני מנהלת אורח חיים חילוני, אך בעלת זיקה מאוד גדולה ליהדות, ומאוד רוחנית במהות שלי. בקיצור קצת מורכבת....
מיה רפאלי
יום שלישי, שעה 23:30, התכנסות קבוצתית, בביתה של מיטל, 37, אלמנה +2, כשהגעתי אידית, 27, רווקה, כבר הייתה שם, מיד אחריה מגיעות הרווקות הנוספות דנה 29, ויערה 23. גליה, 45, וליאת, 40, גרושות ללא ילדים, מגיעות בזו אחר זו כמו תמיד באיחור חורף אופנתי. עדי, 31, נשואה +3 מואילה בטובה להגיע (את מירי, 45 גרושה +2, נספח מאוחר יותר לחבורה). את כולנו פלוס מזוודות ושאר פקלאות, נאלץ לסבול מוריס, נהג הטרנזיט שאסף אותנו לשדה.
נחיתה רכה לקור מקפיא. כישראלים, אוהבי קיץ שיודעים למצוא דילים טובים גם בחורף למלון באילת, אנחנו לא ממש ערוכים לקבלת פנים של קור כזה. בשדה התעופה כבר הוספתי 5 ק"ג בגדים וציוד לביש, שבארץ אפילו בצחוק לא הייתי לובשת.
נקודה ראשונה במסע
קייב, בירת אוקראינה, עיר שגודלה כגודל מדינת ישראל, קודרת ומשעממת, כל הבתים נראים בדיוק אותו דבר, נדמה שהעצים כולם מאותו הסוג, אפילו שלטי החוצות מונוטוניים. המדריכה רונית גואטה, אומרת שהאוקראינים היו יותר אכזריים מהגרמנים ויש על אדמתם דם יהודי רב, מה שמסביר את חוסר הברכה שלהם.
מקץ כמה שעות, ירדנו מהאוטובוס הצפוף והחם וחזרנו שוב לקרקע המציאות שבה אתה מרגיש שאם לא תפסת את האף, הוא תיכף נופל. חצינו כביש סואן, והגענו לקברו של הרבי לוי יצחק מברדיצ'ב. התפריט כלל: השתטחות, תפילות, נרות, סדנת חשיבה חיובית מפיה של עליזה לוי, ריקודים ושירים עם הקבוצה של נעה ירון (המהממת!!), ולמדנו ממנה שמחיאות כפיים ממתיקות דינים. כביש סואן פעם שנייה, ואוטובוס.
בוקר יום השני
רק הבוקר הבנתי שאתמול הייתי ב"אאוט" מוחלט. מסתבר שיומיים ללא שינה, טיסה ונסיעה ממושכת באוטובוס מאפשרים להירדם בתנוחת סימן שאלה, לא מועילים לי במיוחד. אבל, ארוחת ערב + מקלחת חמה + שינה בחדר מחומם, יכולים להשכיח את תלאות היום הקודם.
השלג שקיבל את פנינו בבוקר, גרם לי אושר רב, כמו ילדה שמחכה בתור ללונה פארק והגיע תורה לעלות אחרי שאורכו כאורך הגלות. נשימה אחת עמוקה הבהירה לי שהיום הזה יהיה מלווה בעוצמות חזקות!
רונית המדריכה, מודיעה שהיום הולכים ל"סבא". הבעל שם טוב, היה הסבא-רבא של הרבי נחמן מברסלב. ואצל סבא, כמו סבא מקבלים מתנות. ולכן, לא נתקמצן בבקשות ותפילות. וכיוון ששני הסבים האהובים שלי בשמיים, אז אני פה כדי שהם והסבא החדש שלי ייענו לתפילותיי. אז אמנם לא הצלחתי להגיע עם רשימת תפילות ובקשות כפי שתכננתי, אבל כנראה שהדברים צריכים לצאת לי מהלב לפי הסדר שהם מונחים שם. יש הרבה על מה להודות ויש גם מה לבקש. היום ב"ה נעשה תפילת נשים חזקה לרפואתו של חבר קרוב, ששוכב בטיפול נמרץ כבר חודש, ונעלה את אשתו על הקו. כולי תקווה שהעוצמות של 50 נשים, שכל אחת מהן עם סיפור חיים שיכול למלא בקלות ספר של נעמי רגן, ביחד, בציון אחד, ממוקדות מטרה מסוגלות לייצר, יחוללו נס!
וברמה האישית, אתוודה, ששם בציון של הבעל שם טוב, בעודי מתכופפת מתחת לשולחן עשוי אבן בעל סגולה למציאת זיווג, מתפללת על כל חברותיי הרווקות, וגם על עצמי, שם, שם, בדיוק שם, הרגשתי את החיבור הרוחני והרגשי לעצמי ולמקום. וברז הדמעות נפתח. חודשיים שלמים לא בכיתי, ומי שמכיר אותי יודע שזה בדיוק הזמן להרים גבה, כי אני מאלו שמסוגלות לבכות מפרסומת לאבקת כביסה. חודשיים!! חודשיים שלמים שאני אוגרת בצורה בלתי רצונית את הבכי בגרון, ואז שם, אצל סבא, הכל מתחיל להשתחרר. ואני מרגישה כמו ילדה קטנה / גדולה שיושבת על ברכיו והוא בסבלנותו הרבה מלטף את פניי ומנגב את דמעותיי, וכבר מכין את ידיו להוציא מהכיס את המתנות שעתידות לנחם אותי, ברגע שאפסיק לבכות.
אוטובוס, 7 שעות נסיעה ופנינו לכיוון אומן.
