יין מיקבי רמת הגולן, שמן ממטעי עצי הזית שביהודה ושומרון ומבחר פירות וירקות ממזרח ירושלים אשר מיוצאים לחנויות בנורבגיה – כל אלה מקבלים תווית שלא מותירה ספק לקוראיה: 'ההתנחלויות הישראליות'. רמז עבה לכך שהמוצרים הגיעו מ'השטחים הכבושים'.

סימון מוצרי מזון מתוצרת ישראל היא יוזמה של ממשלת נורבגיה, שהחליטה לממש את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2019 וזאת כדי למנוע 'הטעיה' של צרכנים בנוגע למקור המוצר.

אפשר וצריך לגנות החלטות כאלה, אבל אין באמת ממה להתרגש. שהנורבגים לא ישתו מיץ תפוזים ישראלי לארוחת הבוקר שלהם ולא יתבלו את הסלמון בשמן זית - שלא ייקנו מתוצרתנו. ישראל תדע איך לייצא ולהפיץ את מוצריה ברחבי העולם, מה גם שעקב המלחמה בין רוסיה לאוקראינה נוצר מחסור במדינות רבות, כך שלא נתקשה לשווק ולהשתלב בביקוש.

אין חשש שהחלטה זו תזלוג לשאר מדינות אירופה שטרם קיבלו החלטה דומה. מדינות סקנדינביה ידועות זה מכבר בגישה האנטי ישראלית שלהן - הן כי זה אופיין מלידה והן מתוך כך שספגו את הרעל הזה מהחיבור היחסי שהיה להן עם גרמניה הנאצית. לכל מדינות סקנדינביה יש שורש רוחני משותף עם גרמניה. הן קרובות רעיונית יותר למשטר הנאצי, מזדהות עם גישתו וכתוצאה מכך גם מזדהות עם עמדת הערבים ונוטות לעשות עימם חסד.

מאחורי החרמת הגפנים והזיתים שלנו יש סיפור עמוק יותר, רוחני יותר. בעמקי ליבם, מרגישים שונאי ישראל שאנחנו מחזיקים בידינו את המפתח לעתידם הטוב. בעל 'הסולם', הרב המקובל יהודה אשלג, כתב כי "העולם חושב בטעות את הנאציזם לתולדת גרמניה בלבד, אבל כל האומות שוות בזה" ('כתבי הדור האחרון').

השנאה לישראל אינה תופעה חולפת, אלא חוק טבע שניתן למדידה. כאשר אנו מתאחדים בינינו על פני כל הסכסוכים וחילוקי הדעות, פוחתת השנאה כלפינו. לעומת זאת, כאשר אנחנו מפורדים ומרוחקים רגשית זה מזה, השנאה כלפינו גואה בעולם והיא חוזרת ומכה בנו בפרצי שנאה ואנטגוניזם, כמו למשל בדמות החלטות של האו"ם הקוראות לסימון מוצרים מישראל.

להילחם ישירות בארגונים בינלאומיים כמו האו"ם או לגנות החלטות של ממשלות בעולם כמו הממשלה באוסלו, זו מלחמה חסרת כל סיכוי. זה כמו להילחם בטחנות רוח.

הרוח הנכונה שצריכה להיווצר בינינו היא רוח של חיבור ואחדות, רוח ישראלית של ערבות הדדית. יש בינינו כוחות עצומים שאפילו לנו הם לא מוכרים. גם אם כל העולם טורק בפנינו את הדלת ונועל אותה בשבעה מנעולים, נוכל לפתוח אותה מכוח החיבור הרוחני בינינו. ליתר דיוק, נגרום לאויבים הגדולים שלנו לפתוח את הדלת בפנינו.

הכול תלוי בהסברת התפקיד הייעודי שלנו בעולם - הסברה לאומות העולם ובראש ובראשונה לנו, עם ישראל.

אנחנו עם שנושא בקרבו רעיון חברתי של אהבה לאדם, לעם ולעולם. עוד מימי אברהם אבינו בבבל העתיקה הפכנו לעם על בסיס אהבת הזולת שבאה לידי ביטוי באמצעות הכלל ''ואהבת לרעך כמוך''. רק החזרה לאהבה זו יכולה למגר את השנאה של העולם כלפינו.

לא מדובר על להחזיק ידיים ולשיר "במעגל נחוגה" כמו בגן ילדים, אבל זו ההרגשה שצריכה להיות בלב: שאנחנו מחוברים במעגל כמו חברים, מאוחדים כמו משפחה חמה ומלוכדים כמו אומה שפועמות בה דאגה ותמיכה לכל חלקיה. אם נפעל כך ונלך בעצתם של המקובלים, נהיה 'אור לגויים' – אור שיעבור לכל אומות העולם ולא יביא לשינוי רק בתוויות נורבגיות מתריסות, אלא בכל תו במציאות שלנו.