פרשתנו מסתיימת בנושא של מצוות ציצית. בין השאר כתוב בה כי"והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר, ט"ו, ל"ט).

על כך כתוב בגמרא (ברכות, י"ב:): "אחרי לבבכם" - זו מחשבת כפירה ואפיקורסות. "אחרי עיניכם" - אלו הרהורי עבירה.

פירוש הדבר, כי הציצית מזכירה לאדפ את קיום כל המצוות ומתוך כך לא יעלו בליבו מחשבות אפיקורסות והרהורי עבירה.

כיצד מונעת אותם זכירת המצוות?

מבואר בספר 'אור יחזקאל' (אמונה, עמ' ק"א), כי הרהורי כפירה נובטים על קרקע תחושת "הכול בידי". המרגיש כי הוא שולט על מעשיו ודעתו היא הקובעת, ממילא גם אמונתו מתרופפת. מקורה של הרגשה זו הוא מהתבוננות שטחית בעולם, שבו נדמה כי האדם קובע את גורלו, שהרי הנהגת ה' אינה גלויה.

כיצד ישרש האדם מחשבות אלה מליבו?

בזכירת כל מצוות ה'. מטרת המצוות היא שיזכור האדם שאינו חופשי במעשיו. המצווה מורה כי יש מי שציווה אותה ולו כפופים הכול - להשגחתו ולהדרכתו. אין שום ברייה או כוח שיכולים לפעול כנגד רצון הבורא יתברך.

ראיית הציצית מזכירה את מצוות התורה ועצם הציוויים מסייעים לאדם להתנער מאבק השטחיות, לשוב ולהתבונן כי לא ייתכן שהעולם נברא מעצמו, וכי אלוקים נגלה לאבותינו על ים סוף ובהר סיני ועם של מיליונים חזה עין בעין התגלותו.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורת הדף היומי', כרך נ"ח, סיון תשע"ב, עמ' 233.