פרשת 'נשא' מסתיימת בקרבנות הנשיאים ופרשת 'בהעלתך' פותחת בציווי ה' לאהרון להדליק את נרות המנורה.

מדרש רבה (במדבר, פרשה ט"ו, ה') מסביר את סמיכות הנושאים:

אהרן, שהיה נשיא שבט לוי, לא הקריב קרבנות עם יתר הנשיאים, והיה מצטער ואומר: אוי לי שמא בעטיי אין הקדוש ברוך הוא חפץ לקבל קרבן משבט לוי.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה - לך אמור לאהרן שלא יחשוש, לפי שאני מייעד אותו לתפקיד נעלה יותר: "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות" (במדבר, ח', ב'). ומה היא מעלת הנרות על פני הקרבנות? שהקרבנות קרבים רק כל עוד בית המקדש קיים, ואילו הנרות - לעולם "אל פני המנורה יאירו" (שם).

כמובן שהדברים אינם כפשוטים, שהרי גם נרות המנורה אינם מודלקים כשאין בית המקדש קיים. הרמב"ן מסביר שכוונת הדברים לנרות חנוכת בית המקדש השני שהדליקו צאצאיו החשמונאים בטהרם את המשכן מטומאת היוונים, אשר גם לאחר חורבן בית המקדש השני, ממשיכים כל ישראל להדלקי נרות חנוכה.

מה מסמלים הנרות הדולקים לעולם?

אמר האדמו"ר רבי שלמה מטשורטקוב (דברי שלמה, עמ' ק"ב), כי המנורה, השמן והנרות הם סמלים לתורה, לחוכמה (בבא בתרא, כ"ה.) ולשלום. אהרון הכהן היה רודף שלום, אהב את הבריות ומקרבן לתורה. רמז לו ה', כי בהעלותו את הנרות - בעת שהוא מרבה שלום, חוכמה ותורה, שסמלם הוא המנורה, השמן והנרות, הרי הוא מאיר לרבים - לנצח.

להשקעה בלימוד התורה, להנהגה במידות טובות ובדרך ארץ, יש תוצאה עצומה לדורות הבאים. הן משפיעות על אנשים רבים ומביאות לתיקון העולם.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ח, סיון תשע"ב, עמ' 143-144.