בחג השבועות, לפני קריאת התורה, נהוג בקהלות רבות לומר את הפיוט המפורסם "אקדמות מילין"

להלן קטע מתוך הפיוט העוסק במלחמה בין שור הבר ללווייתן, שמהם אמור להכין הקדוש ברוך הוא סעודה לצדיקים לעתיד לבוא (התרגום בסוגריים: מתוך seumarom.org):

טלולא דלווייתן ותור טור רמותא (שחוק ומלחמתם של לווייתן ושור הבר שעל ההרים הגבוהים)
וחד בחד כי סביך ועביד קרבותא (זה בזה הם נאחזים ועושים מלחמה)
בקרנוהי מנגח בהמות ברברבותא (בקרניו ונגח השור בגאווה)
יקרטע נון לקבלה בציצוי בגבורתא (ידלג הדג [הלווייתן] לעומתו עם סנפיריו בגבורה)
מקרב ליה בריה בחרבה רברבותא (ויתקרב אליו ה' בוראו בחרבו הגדולה)
אריסטון לצדיקי יתקן ושרותא (סעודה ומשתה גדול יתקין ה' לצדיקים)

המקור לכל העניין של הלוויתן מובא במסכת בבא בתרא (דף ע"ה.):

אמר רבה, אמר רבי יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לווייתן, שנאמר: "תמשוך לווייתן בחכה... ייכרו עליו חברים" (איוב, מ', כ"ה-ל'). "ייכרו" - לשון סעודה, ו"חברים" הם תלמידי חכמים שמכונים כך כי "חברתם זה לזה חברה נאמנה, כי היא חברה לשם שמיים" (דמאי, ב', ג', פירוש המשניות לרמב"ם).

את בשר הלווייתן שייוותר מסעודה זו, יחלקו ויסחרו בו בשוקי ירושלים. המהרש"א (ד"ה "והשאר") מבאר כי קדוש הוא ואין לאוכלו במקום אחר.

הגמרא מוסיפה לתאר את סעודת הצדיקים לעתיד לבוא, שהמנההמרכזית שבה היא בשרו של הלווייתן ובשרו של שור הבר.

סעודה זו שתהיה לעתיד לבוא - בעולם הבא - מעלה את השאלה: הן בעולם הבא אין אכילה ושתייה?

רבנו בחיי (פירוש לספר בראשית, א', כ"א), מביא בשם מורו הרשב"א, שיש מקום לענייני אכילה ושתייה גם לעתידלבוא, והמאכלים הללו יהיו דומים למן שירד מהשמיים למקבלי התורה, ובאמצעותם ישיגו השגות גבוהות שאי אפשר להשיג בעולם הזה. יש לשער, כי זמן סעודה זו יהיה בסוף התקופה שבה עדיין תהיה נשמה בגוף, ומיד לאחר מכן יתבטלו הגופים וצדיקים יישבו וייהנו מזיו השכינה.

מכל מקום, מי הם אותם שיזכו לאכול מן הנותר מסעודת הצדיקים?

מפרש בעל ה'תורת חיים' ((ד"ה 'עתיד'), כי הזוכים הם תומכי התורה ולפיכך אומרת הגמרא "ועושים בו סחורה", לפי שתומכי התורה עשו מסחר, שילמו ללומדי התורה וירוויחו כפל כפליים לעתיד לבוא. הוא מבהיר, כי אין המדובר אלא בתומכי התורה באופן ארעי, אך תומכי התורה הקבועים, כדרך יששכר וזבולון, יישבו בסעודה כתף אל כתף עם תלמידי החכמים".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ל"ג, סיון תש"ע, עמ' 52-53.