גל הפגנות לאומניות ואלימות שוטף את הארץ - בין השאר באוניברסיטאות השונות. ההפגנות מעוטרות בדגלי פלסטין ומלוות בצעקות "מוות לישראל". דיברתי על כך פעמים רבות: אנחנו מנסים לקרב אלינו את הערבים בכוח, אבל הם לא רוצים להתקרב ואלה התוצאות.

עם כל הניסיונות שנעשו במשך השנים, לא הצלחנו לטעת בין העמים קרבה אמיתית. במקום להסיק מסקנות בשכל ישר, מתעלמים אנחנו מהעובדות ומשתדלים עוד יותר ובכל צורה לקרב בין האוכלוסייה היהודית לערבית. כל פעולה נוספת כזו רק מזמינה עוד צרות.

אין כאן מה לנתח באינטלקט ובטיעונים סבוכים. הבעיה היא פשוטה: ליהודים ולערבים אין יכולת לחיות יחד. זה לא עושה טוב - לא לנו ולא להם. נקווה שנבין את זה לפני שהמצב יתדרדר למלחמה באש חיה.

מתוך אשליית דו הקיום, מצפים אנו מהנציגים הערבים להיות בעד מדינת היהודים. זה לא יקרה. אין אדם מבני הדודים שלנו שיהיה בעד קיומה של מדינת ישראל ומסוגל לתמוך בקיום הדדי. גם מי שמדבר כאילו הוא כן, ברגע הבא יהפוך את עורו.

אני מבין אותם ומבין למה הם עושים כל מה שניתן כדי לזרוק אותנו לים. מלכתחילה, הרצון שלהם הוא לא להתקרב, אלא שאנחנו נלך מכאן. הם רוצים את הארץ לעצמם - לא בשותפות.

ההבדל בינינו לבין הערבים הוא שמלבד הקשר הטבעי שלהם לארץ כתוצאה מהחיים בה, הם גם מבינים שהצלחתם לתפוס חזקה עליה תלויה בדרך שבה הם חושבים זה על זה וכמה מקפידים הם להיות יחד. לכן הם הולכים ודוחקים לנו את הרגליים. לא רחוק היום שלא נוכל לדרוך גם בתוך ירושלים הבירה.

ולנו לא רק שאין כבר קשר טבעי לאדמת הארץ אחרי גלות ארוכה, אלא כמו שכתב המקובל בעל 'הסולם' "בושה להודות שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכול – היא אבדת הכרת הלאומיות, היינו הרגש הטבעי ההוא שמקשר ומקיים כל אומה ואומה. חוטי אהבה שמקשרים את האומה, שהם כל כך טבעיים ופרימיטיביים בכל האומות, התנוונו וניתקו מליבנו - חלפו, עברו ואינם" (מאמר "האומה").

הגולה השכיחה מאיתנו שלהיות שייכים וקשורים לארץ ישראל כרוך בהיותנו קשורים זה לזה בקשרי אהבה, ברחשי ידידות והדדיות. אין לנו קשרים כאלה. הגענו לכאן שברי כלי, מעולם לא אספנו והדבקנו את עצמנו לעם שלם, לאומה מאוחדת, לעם ישראל בארץ ישראל. הגענו וזהו, חיים ללא אידיאה. מה אנחנו רוצים לבנות כאן - אמריקה?

מתוך שאבדה לנו האידיאה היהודית של אהבה מעל ההבדלים, אנחנו חושבים איך להיות טובים לעצמנו בלבד, כל אחד לעצמו על חשבון הזולת ולא מגביהים את עצמנו מעל לאנוכיות "להיות עם חופשי בארצו".

"במשפט אחד", כתב בעל 'הסולם' במאמר אחר, "כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת כי אנו בני האידיאה" (מאמר "הגלות והגאולה"). ובמשפט סיכום נוסף: אנחנו חייבים להתאחד ולהפסיק לחתוך משטחי ישראל. חד וחלק.