בפרשת השבוע מופיעה פרשת המועדות "מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אלה הם מועדי" (ויקרא, כ"ג, ב'). התורה הולכת ומונה את מועדי השנה לפי סדרם ובתוכם מופיעה גם ספירת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה. שבע שבתות תמימות תהיינה" (שם, שם, ט"ו).

ה'שפת אמת' (אמור, תרמ"ב) הסביר עניין זה בכך שימי הספירה נחשבים כימי חול המועד שיש יום טוב לפניהם ולאחריהם ולכן מופיעה מצווה זו בפרשת המועדות.

בגמרא כתוב (מנחות, סה:), כי התורה מצווה על מצוות ספירת העומר בלשון "וספרתם לכם" ללמדנו שאין מצוות הספירה מוטלת על בית הדין, אלא כל אחד ואחד מבני ישראל חייב במצווה זו.

מה עומד מאחורי ספירת הימים? מה עניינה של מצוות ספירת העומר?

מסביר ספר החינוך (מצווה ש"ו): יסוד קיומו, עילת התהוותו של עם ישראל, אינו אלא התורה. רק בשביל התורה נבראו שמיים וארץ ועם ישראל. עבור התורה נגאלנו ממצרים ויצאנו הימנה, כדי שנוכל לקבלה בהר סיני ולקיים את מצוותיה. מטרה זו היא תכלית הטובה שגמל הקדוש ברוך הוא עמנו והיא חשובה יותר מן החירות שהעניק לנו מעבדות מצרים. לפיכך, נצטווינו למנות כל יום ויום שממחרת יציאת מצרים עד יום מתן תורה כדי להדגיש את כיסופינו אל היום הנכבד של מתן תורה, שבגללו אירעו כל ההתרחשויות שעברו עלינו. כשם שעבד מונה בכל יום את השעות עד שיינטו צללי ערב, וכשם שעבד היודע שבעוד זמן מסוים יצא לחירות מונה בהשתוקקות את הימים, כך אנו מוני את הימים מיציאת מצרים עד מתן תורה, כי המניין מראה שכל רצוננו הוא להגיע למתן תורה.

האדמו"ר מגור, בעל 'בית ישראל' (אמור, תשל"ה) זיע"א, אמר בחידוד על לשון הגמרא: "שתהא ספירה לכל אחד ואחד" - לפי השתוקקותו יזכה כל אחד להתקרב ולהשיג דרגות רוחניות.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ז, אייר תשע"ב, עמ' 121-122.