נושא הקדושה חוזר על עצמו רבות בפרשה שלנו. המטרה: "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא, כ, כ"ו)

רש"י מביא, כי את מהות הדברים הסבירו חז"ל: רבי אלעזר בן עזריה אומר: מנין שלא יאמר אדם איני אוכל חזיר מפני שנפשי קצה בו? איני לובש שעטנז מפני שאיני רוצה בכך? אלא יאמר: רצוני ואפשי בכך, אך מה אעשה שאבי שבשמיים גזר עליי. תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", שתהיה הבדלתכם מהעברות לשמי, ויהיה אדם פורש מן העברות לא מפני רצונו האישי אלא מפני שכך ציוונו הקדוש ברוך הוא.

הרמב"ם (שמונה פרקים, פרק ו') מבאר, כי דברי חז"ל אמורים על מצוות שהן "חוקים" - אין לבינת אנוש השגה ברורה מטעם איסורם. לא כן מצוות 'שכליות', שהשכל מורה עליהם גון גנבה, גזלה, רציחה, הונאה וכו' - צריך אדם לקיימן מתוך רצון פנימי.

בספרו 'צרור המור', כותב רבי אברהם בן יעקב סבע (חי בתקופת גירוש ספרד), כי תמצית המצוות החוקיות הבלתי ניתנות להבנה בשכל אנוש, הן המביאות לקדושת ישראל הנעלית, ומפניהן נקראו ישראל קדושים וטהורים, בהיבדלם מיתר העמים בכך שאינם מקיימים רק את הדברים המובנים וההגיוניים, אלא עושים את כל אשר ציוום הקדוש ברוך הוא.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ז', ניסן תשס"ח, עמ' 245.