"היה שלט על הקרון" סיפרה בלה , " היה שלט על הקרון  בו כתוב שצריך להוביל בו 18 סוסים. אנחנו היינו כ 150 אנשים. זקנים , צעירים , ילדים , נשים. אנשים חולים ואנשים בריאים. 150 יהודים קיבלו תנאים כמו 18 סוסים". המשיכה בלה וסיפרה :" נדחסנו בדרך לאשוויץ. הרבה מאד לא שרדו את הדרך וכמה פעמים במהלך הנסיעה עצרנו כדי להוריד גופות. אני זוכרת היטב את ריח המתים מהקרון". את הסיפור הזה סיפרה בלה בליל הסדר לנכדה דובר העירייה רועי לחמנוביץ , בדיוק לפני 20 שנה כשהם יצאו יחד עם שאר בני המשפחה מפיגוע התופת במלון פארק בנתניה . כשסיימה בלה את שיחתה עם נכדה , אמרה :" אתה יודע למה ניצלתי מהתופת ההיא ? כי יזמתי והתנגדתי. לא נתתי שיובילו אותי. וגם אחרי התופת הזאת שהבאתי אתכם לפה – אנחנו חייבים ליזום כדי לנצח".

ראשית הבנייה שלנו כעם הייתה ביציאה למסע. "לך לך מארצך , ממולדתך מבית אביך אל הארץ אשר אראך" כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו. היציאה של אברהם למסע הייתה נקודת ההתחלה בבניית עם. ידענו עליות ומורדות. ידענו רגעי שיא ושפל , מבול וקשת , גלות מצריים וקריעת ים סוף , יציאה לגלות ובניית בית המקדש. הכוח שלנו כעם הוא ביכולת לבחור במה אנחנו מתמקדים במסע . האם אנחנו רואים קושי רק כקושי או שמא אנחנו בוחרים לראות בזה הזדמנות. הבחירה במה להתמקד היא כוח. הבחירה לשים במרכז את מה שמעניין היא כוח המניע אותנו לעבר היעד , לעבר הארץ המובטחת.   

אהרון ליוקנט כתב בחודש מרס 1943 על קרון רכבת שיצא ממחנה מעבר שבצרפת אל מחנה ההשמדה מיידנק לילדיו ברטה וסימון :" ברט היקרה. זהו כבר היום הרביעי . אני נמצא כעת בקרון . אנחנו בוודאי נוסעים לגרמניה. אני גם מניח שאנחנו נוסעים לעבוד. אנחנו – 700 איש בערך 23 קרונות. אני מקווה ילדתי , שתדעי להתנהג כאדם חופשי . אף על פי שאת נשארת בנתיים בלי הורייך. אל תשכחי להיות יהודייה וגם בן אדם .מסרי את כל מה שאני כותב לך גם לסימון. מסרי לו שילמד ויהיה תלמיד טוב , כי הוא מוכשר . אני נוסע בביטחון שתגדלי ותהי ילדה טובה , בריאה וחכמה . אבא שלך , בתקווה לראות אותך בקרוב".

אהרון היה במשלוח יהודים . משלוח שכולו אילוץ. אהרון ראה במשלוח שליחות. רואה עצמו כשליח עבור המשפחה שלו , עבור הילדים שלו ועבורנו. אהרון לא ראה רק את הדוחק , הרגיש את החום והזיעה. אהרון ראה את המחר . הבין שגם מתוך רגע נורא זה אפשר להעביר מסר מלא אופטימיות לדורות הבאים. אהרון היה בדרך שהיא נטולת ברירה ולנו הוא ביקש לסמן שאת המסע שלנו ננהל מתוך מחשבה ובחירה מודעת.

השבוע שלחתי בפעם השלישית בן לצבא ההגנה לישראל . זו שליחה הארוגה בשליחות. מסע לא ידוע שיוצאים אליו מיטב הבנות והבנים שלנו מתוך עוצמה. מתוך בחירה ולא מתוך חידלון.

הצוואה של אהרון מתוך קרון הרכבת היא צוואה לכולנו. להיות יהודים טובים , להיות אנשים טובים , למצות את הפוטנציאל האישי שלנו , לקחת אחריות על עצמנו למען הכלל. עם ערכים ומטרות נעלות אלו אנחנו צריכים למלא את התרמיל שלנו כדי להשלים את המסע לחוף מבטחים.

אין זה מקרי שתרמיל הזיכרון שלנו מרובה סיפורי מסע. המסע הוא גם כאן ועכשיו וגם מאפשר מבט חוצה תקופות לעבר העבר והעתיד. המסע מאפשר לשאול שאלות , לשהות ברגע ולהיות מחובר למחשבות.

הנאצים ועוזריהם ניסו להשמיד את העם שלנו בדיוק בדרך שבה נבננו כעם. להוציא את העם שלנו למסע שבסופו השמדה . גבורת העם שלנו נבנתה מאותם אלו שברגעים הקשים לקחו אחריות . לוחמות ולוחמים רבים השכילו בימים הקשים ביותר לראות מעל לרגע , לראות את המסע ולסמן סיום מסע אחר ממה שהנאצים תכננו לבצע.

גם אנחנו בדרך. אנחנו כאן בעיר בית שמש משלימים את המסע בשמם של אלו שיצאו למסע שלא תם. משלימים את המסע של אלו שלא הגיעו לארץ המובטחת ועלו בסערה השמיימה.

בשליחותם אנחנו מנסים להוביל מסע של עשייה חוצה תחומים: עשייה יומיומית בפיתוח כלכלי , חינוך פורץ דרך , תרבות לכל הקהילות , חיזוק תשתיות ופיתוח תיירות. בכוחם אנחנו מבקשים לראות בכל אתגר הזדמנות ולא קושי , בכוחם אנחנו מבקשים לראות , לבחור ולסמן את היעדים בדרך לארץ המובטחת ולהתמקד במסענו המשותף.  

אנחנו כאן בעיר בית שמש , למען זכרם של אלו שיצאו ושולחו ברכבות ולא חזרו , נמשיך במסע שלנו. נמשיך בעשייה לכל קהילות העיר. נמשיך לבנות את הגשר ונמשיך לשמור יחד על העיר המדהימה שלנו.

 A-12840. את המספר הזה ראתה בלה חקוק על ידה כל חייה. הוא הזכיר לה את המסע שלה שם בפלנטה ההיא. מסע בו בחרה לראות בכל קושי הזדמנות. מסע שהגיע לארץ המובטחת. היא זכתה לשני ילדים , ארבעה נכדים ו 13 נינים. 5 שנים לאחר ששרדה את הפיגוע במלון פארק בנתניה היא חזרה למלון לקיים בו עוד ליל סדר , לסיים גם את המסע הזה ולומר שהיא חייבת לנצח. אין אפשרות אחרת. היא הלכה לעולמה לפני מספר שנים בגיל 98. המסע שלה תם בשיבה טובה. המסע שלנו , בשמה ובשם ששת המיליונים , רק בראשיתו.

יהי זכר ששת המיליונים ברוך וזכרם לא ימוש מאיתנו לעד.