לפני שנדון בענייני הפרשה, נזכיר כי זו השבת האחרונה שלפני פסח והיא נקראת שבת הגדול. הסיבות לכך:
א. במצרים, בשבת שלפני יציאת מצרים. נעשה נס לישראל. כל משפחה לקחה שה, שזו חיה קדושה למצרים, לטובת קרבן פסח. נעשה נס והמצרים לא שמו לב ובני ישראל הקירוב את הקרבן באין מפריע.
ב. ש'הגדול' דורש: בשבת זו מקיימים רבני ערים, שכונות וקהילות דרשות מיוחדות לחידוד הלכות הפסח וכן דברי אגדה לחג.
ומכאן לפרשה: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא, י"ד, ל"ד).
ישנם סוגים שונים של צרעת:
נגעי בתים - נגע צרעת המופיע על קירות הבית.
נגעי בגדים - נגע צרעת המופיע על בגד.
נגעי בני אדם - נגע צרעת המופיע על גוף האדם.
אמרו חז"ל (במדרש תנחומא), שעונשי הצרעת באים בהדרגה. תחילה לוקים העצים והאבנים, כדי לעורר את בעליהם לחזור בתשובה.
שב - מוטב; אם לאו - לוקים בגדיו.
שב - מוטב; אם לאו - לוקה גופו.
נמצאנו למדים שיש אפשרות ביד אדם להינצל מייסורי הגוף אם ישכיל להבחין בעונשים קלים הפוקדים את ממונו וכו', וישוב בתשובה ולא ייאלץ לסבול עונשים חמורים.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך מ"ד, ניסן תשע"א, עמ' 38.
