השאלה היא: נושאים כמו הנ"ל הם עניינים שניתן היה לעקוף, או שישנה מגמה כדרך התנהלות?
כיצד אתם רואים זאת, והאם יש לכם תובנות למנהיגי העיר כיצד להתנהל אחרת?
 


עו"ד רינה הולנדר

אחת הבעיות העיקריות והשורשיות בעיר היא העדר תקשורת. אין תקשורת בין גופי העירייה השונים, אין תקשורת בין קואליציה לאופוזיציה, אין תקשורת בין עובד למעביד, בין תושב להנהגה, בין התושבים לבין עצמם. וכאשר אין תקשורת- במקום לשבת ולפתור בעיות בשיקול דעת ובנועם- הן צומחות ותופחות ומתפוצצות בתקשורת ובבית המשפט, במקום במקומן הראוי- שולחן הדיונים.
נדמה כי קברניטי העיר שכחו כי מערכת הבחירות הסתיימה. עד מתי תהיה העיר כבמרקחה? עד מתי תהיה תסיסה כזו על כל צעד ושעל? הסתיימה מערכת הבחירות. התוצאות אינן אהובות על מחצית תושבי העיר, אך בלשון פשוטה: "זה מה יש!!". כעת, יש שתי אפשרויות- לנסות לחיות כולנו יחד ולהפיק את המיטב מהמצב, או להיפרד לשלום.
חברי האופוזיציה ברובם בחרו בנתיב ההיפרדות, אך בה בעת עליהם לזכור כי עד להגשמת חלומם- אם יתגשם (וכרגע אינני רואה את זה באופק)- יעבור עוד זמן רב, ויש לנהל פה עיר. חברי הקואליציה, כך נראה, בחרו בדרך שלישית- דרך ההתעלמות. מחד, לא להיפרד, ומאידך- לא לנסות להסתדר, אלא לנהל את העיר בעצמם כראות עיניהם תוך התעלמות ממחצית שלמה של העיר שלא בחרה בהם. טוב, גם זו שיטה...
בסופו של דבר, מי שסובל מהתנהגויות אלו הם התושבים וכמובן- תדמית העיר.
אינני מצויה בפרטי השביתה הנוכחית ואין לי מושג על מה ולמה פרצה, אך די ברור לצופה מהצד, כי שוב מדובר בהעדר תקשורת, ובמשקעי הבחירות ותוצאה ישירה של בחירת כל צד בשיטתו- זה להתעלמות וזה להתססה לצורך הפרדה.
כמי שעוסקת בגישור וביישוב סכסוכים, אני חשה כי רוב המאבקים אשר ידעה העיר לאחרונה היו יכולים להיפתר בקלות בנועם ולשביעות רצון כל הצדדים לו היו לומדים המעורבים לשים בצד את המשקעים הפוליטיים, ולשבת לשולחן הדיונים ולתקשר עניינית אלו עם אלו. כוונתי הינה כי למרות חוסר ההסכמה,למרות ההבדלים בשאיפות הצדדים מבחינת החזון שלהם עבור עתיד העיר- לצורך קיום יומיומי של העיר ושל התושבים- יש לנסות , בצל המחלוקות והבעיות, לגשר על הסכסוכים הנקודתיים גם אם כרגע לא נראה כי את הסכסוך העקרוני יותר בדבר צביון העיר ניתן לפתור. אין מניעה שגם בצל המחלוקות הקשות, יישבו הצדדים וינסו לפתור סכסוכי עבודה, מחלוקות על הקצאת מבנים ועוד ועוד בצורה מכובדת וללא רמיסת תדמית העיר והיגררות למלחמות עולם.




רחל בן זאב

ועד עובדים הינו התא הראשוני – הבסיסי של ההסתדרות כארגון העובדים היציג במקום העבודה.
פעילותם של ועדי העובדים הנבחרים היא מרכזית ומשמעותית ביותר, ולמעשה מהווה חלק אורגני ממערכת האיגוד המקצועי הכוללת.
לעניות דעתי, אין ספק כי הנהלת העיר עסוקה בהתחשבנות פוליטית.
להנהלת העיר יש מטרה ברורה להפוך את בית שמש כולה לעיר חרדית. ובמסגרת מאבקי הכוח הם מרגישים מספיק חזקים גם להפר הסכמים שנחתמו על ידם מול ועד העובדים.
מאידך, יש דרך כיצד לנהל מאבקים. ועד עובדים אחראי ולא מתלהם צריך לפעול בדרך המקובלת. דהיינו הכרזת סכסוך עבודה ובתום המועד להכרזה הדרך סלולה לשביתה.
חייתי שנים רבות לצידו של איש ציבור שעסק בפוליטיקה מוניציפאלית, ומניסיון חיי האישי אני יכולה להעיד כי במאבקים כוחניים ובהתעסקות ב- "הורדת ידיים" כל הצדדים מפסידים.
על מנהיגי העיר להפנים: הבחירות הסתיימו על כולם לשנס מותניים ולעבוד למען העיר ותושביה.
אין סכסוך שאינו ניתן לפתרון בדרך של הידברות, ומשא ומתן.
במלחמות כידוע יש נפגעים, במשא ומתן בדרכי נועם ניתן להשיג יותר.

 


אלי בן משה

שלום... הסכמים צריך לכבד נקודה.
מה צופן או מסתתר מאחוריהם, או מה הניע את ראש העיר ומנהליו להפר אותם, אין בפי את התשובה, הואיל והמניע אינו ידוע. גם לשאלה האם זה מגמתי או לא פוליטי או א-פוליטי, אינני יכול לומר ולנחש בטח שלא אין להסתכל רק בקנקן אלא במה שיש בתוכו..
ואת זאת הם לבטח יודעים. על כל פנים, אני מניח שבקרוב הכול יסתדר ועניין זה ישכח מאיתנו ברם אני חוזר שוב אל דבריי בפתיח כי הסכמים צריך לכבד. נקודה. שבת שלום.

 


דניאל גולדמן

לשם שינוי אין לי עמדה ברורה וחד משמעית בעניין. 
אתחיל מהסוף. ארגון שנדרש יותר מדי פעמים לסעד משפטי נמצא בבעיה ברמת ההתנהלות. אין זה משנה אם באשמתם או שלא אבל סדרת ערכאות משפטיות מראה על חוסר יכולת פתרון בעיות וסכסוכים מצד אותו ארגון. אני יכול להעיד על עצמי שביומיום שלי, בעסקים ובעמותות, פנייה לבית משפט היא תמיד אופציה אחרונה, גם כאשר יש לי בטחון מלא בצדקת התביעה או ההגנה. אין צד מנצח בדרך כלל, אלא מפסיד יותר ומפסיד פחות. 
מראש ולמען ההגינות חייבים להוציא מן הכלל את מקרה הבחירות כאשר ברור שראש העיר נותר ללא ברירה אלא, להתמודד מול טענות העותרים לאי סדרים בבחירות. 
אוסיף ואומר שסכסוכי עבודה הם דבר שכיח במדינתנו כאשר לא פעם שני הצדדים נזקקים לליווי בית הדין לעבודה בכדי להגיע לפתרונות. אין לי את הפרטים המדויקים לגבי המקרה הנוכחי, אבל ברור לי שאם להנהלת העיר תיק טוב הם חייבים לפנות לבית הדין לעבודה לקבל סעד בעניין מול ועד העובדים. שמעתי מלא טענות של התחשבנות פוליטית בתוך בניין העירייה אבל למי שאין את כל הפרטים שווה להיות זהיר. 
לגבי המחלוקות ב'שפות ותרבויות' ו'קרן קרב' העניין יותר ברור לעניות דעתי. כיוון שאנחנו אחרי פסק הדין ואפשר לומר בבטחה שסיפור 'קרן קרב ' מאיר באור לא מחמיא במיוחד על התנהלות העירייה, ובהחלט אפשר להסיק מסקנה לגופו של עניין שיש להנהלת העיר מקום לשיפור. בנוגע ל'שפות ותרבויות' העובדות מראות התנהלות כושלת מצד העירייה בתקופה שקדמה לסכסוך והעניין היה צריך להיסגר בין כל הצדדים הרבה לפני פתיחת שנת הלימודים. 
מי שקרא את פסקי הדין הביניים לא יכול להסיק מסקנה אחרת, וניתן לומר שהעירייה התנהגה בחוסר תום לב בהצגת הדברים. למרות שאני שמח שהעניין הגיע לידי פשרה זמנית, כל הפרשיה האירה על מצב חמור של חוסר בכיתות שלא התחיל בשנה האחרונה אלא הוא דבר שהתפתח למשבר במשך שנות כהונתו של משה אבוטבול. (למי שרוצה לראות עוד דוגמא של משבר בדרך שעלול להביא את ראש העיר בחזרה לבית המשפט, רק צריך לראות את החוסר המוחלט של מבני ציבור ברמת בית שמש ג׳. למי שעוקב אחרי הסיפור רואה שביל שמביא את הצדדים למסלול התנגשות). 

ולסיכום, לא כל מקרה של פנייה לערכאות מראה על כשל מצד ארגון, או במקרה שלנו הנהלת העיר, אבל לדעתי ריבוי המקרים אצלנו יכול להעיד על תופעה בעייתית באופן הנהגת העיר.
 
 
 
מתי גרינפלד

חכמינו לימדו אותנו שלפני שחורצים דין יש לשמוע את שני הצדדים. מכיוון שאין לנו את תגובת העירייה לטענות ועד העובדים וגם אינני מכיר את העובדות לאשורן, לא אתייחס לגופו של סכסוך אלא לגופם של מאבקי העירייה.
אומנם נוצרה כאן דינמיקה של מאבקים פנימיים, השמצות ובתי משפט, במקום לפתור את הבעיות בהדברות. אין לי ספק שהצדדים שניהם ניסו להידבר והיו מעדיפים לגמור את ההתדיינות בצורה כזאת אולם, די מהר העסק התפוצץ ושני הצדדים התבצרו בעמדותיהם.
למה זה קרה?
לדעתי התשובה היא: חוסר כבוד הדדי. זה המפתח לעוצמות הסכסוכים האחרונים. הצדדים אינם מכבדים זה את זה, מזלזלים ביכולת של הצד השני להגיע לפתרון וכשזה המצב הפיצוץ מגיע מהר מאוד. אחת הדיברות הראשונות של מגזרים למיניהם נוגעת בעניין הזה של יצירת כבוד הדדי בין המתדיינים באופן שמקל מאוד על חתירה לפשרה מתוך הבנה הדדית של הצד שכנגד.
אולי כדאי שהעירייה תעסיק מגשר במשרה קבועה.