שעת מלחמה. אני במבוכה ובחוסר רוגע. יש לי תלמידים וחברים רבים ברוסיה ובאוקראינה שנמצאים תחת איום. גם בישראל יש לי לא מעט תלמידים שעוקבים בדאגה אחר הנעשה במזרח אירופה, חרדים לגורל קרוביהם ובני משפחותיהם.

אני מרגיש את התלמידים שלי כמו הילדים שלי. אני מרגיש איך המצב המידרדר משפיע עליהם ועל כל העולם וזה גורם לי לחוסר שקט פנימי. אומנם הקרב בלתי נמנע, אבל אני מקווה שהוא לא יגרור את כולנו למלחמה עקובה מדם.

התקווה שלי היא שייפסקו גילויי השנאה בין הרוסים לאוקראינים – שני עמים קרובים שחיו זה לצד זה לאורך ההיסטוריה. מצער אותי לראות איך הגורל מסתובב ושוב אנחנו נקלעים למלחמה.

מלחמה זו הרבה יותר עמוקה מכיבוש שטח כזה או אחר. היא על כבוד ושליטה. הצורך הטבעי הזה, לצד שאר הדחפים והאינטרסים הגלויים והסמויים שיש בכל העמים, נובע מהיצר הרע שלנו, מהאגו האנושי שגובר בכל עם ואדם, אגו אשר דורש את טובתו על חשבון האחרים גם במחיר דמים.

ככל שהרצונות למשול ולנצח יתגברו בכל אחד מן הצדדים, צפויים אנו לראות כיצד מלחמה זו היא רק יריית הפתיחה לעידן של מלחמות - קטנות וגדולות - בין עמים שונים. אם מדינות קרובות אחת לשנייה אינן יכולות להגיע להסכם ביניהן, אז על אחת כמה וכמה מדינות שיש ביניהן הבדלים גדולים וסכסוכים קדומים עשויות להיקלע בקלות למלחמה בלי סיבה מוצדקת לכאורה.

אם עוד היה אפשר, הייתי נותן כל שבכוחי כדי להשתיק, להרגיע ולדחות את ההסלמה בעזרת הסכמים ותעמולות. אבל הדבר בלתי אפשרי, תיבת הפנדורה נפתחה. תיכף יקומו ממקום רבצן שאר המדינות: היפנים שידרשו את חלקם, הפינים והארצות הבלטיות שיבואו בטענות, גרמניה עם מחוז קלינינגרד שהשתייך לה עד 1945 וכל המדינות הממוקמות דרומית לרוסיה, עד אוזבקיסטן וטג'יקיסטן.

האזור כולו נכנס למצב מסוכן. אוקראינה, כנקודת התפר, תהפוך לפצע מדמם גם עבור רוסיה וגם עבור אירופה, פצע שלא יגליד במהרה. אין הרבה מה לעשות כאשר האבן הגדולה מידרדרת במהירות במורד ההר. המקסימום הוא לייחל לשלום ולהפסקת אש, להרבות ולדבר על כך שכל הצדדים יפגינו איפוק ויגלו חוכמה כמו האינדיאנים הוותיקים שקברו את הגרזן במעמקי האדמה ועישנו יחד מקטרת של שלום.

מעל כוחות האיבה ומעל האגו שמסכסך וגורר למלחמה, אנחנו יכולים רק להעלות תפילה עולמית לשלום ולבקש שנוכל להתקשר ולהתקרב יפה בין כולם. רק בכוח החיבור ובצירוף הלבבות זה לזה מתעורר כוח חיובי גדול, כוח עליון שמתקן הכול ומכסה על כל הפשעים באהבה.

מורי הרב"ש כתב "כשאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה ייסורי הפרט, מחלות, מכאובים וייסורי הפרט מהכלל כולו. היינו במלחמות בין העמים ומלבד תפילה אין מה לתת" ("אהבת הזולת"). גם אנחנו צריכים להתפלל יחד לכוח העליון, שייתן לכולנו את השכל להבין שבכוח הזרוע אי אפשר להשיג דבר, את הרגש הנכון זה כלפי זה, שיפתח בנו נטיות טובות לזולת ושיקרב בינינו כך שנוכל להרגיש כמשפחה אחת.

נבקש מהכוח העליון שישלים בין כל הצדדים, שיפייס בין השונאים ושיעורר בכולנו את האמת - שכולנו שייכים לנשמה אחת.