כתוב בפרשה "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משא וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו" (שמות, כ"ג, ה')

נשאלת השאלה, מה פשרן של התיבות "עזוב תעזוב"?

מתרגם אונקלוס: "משבק תשבוק מה דבלבך עלוהי ותפרק עמה". פירוש: "עזוב תעזוב את מה שבלבך עליו ותפרוק עמו את משאו", כלומר, במצווה זו ציווי התורה מתייחד בכבישת רגשות השנאה, עד כדי כך שנתבאר בגמרא (בבא מציעא, ל"ב:), שאם יש לפניו חמור של אוהבו הזקוק לעזרה בטעינה - יעזור לשונאו לטעון, אף על פי שבדרך כלל מצוות פריקה קודמת למצוות טעינה. וכל כך למה? כדי לכוף את יצרו.

על מצווה זו נכתב בספר 'כד הקמח' (ערך 'הכנעה'): "ביארו לנו רבותינו זכרונם לברכה, כי מידת הכנעת היצר דוחה מצוות עשה של תורה, מצוות פריקה... וזה עיקר התורה שיכוף אדם את יצרו ויכניע ליבו מן התאוות הגשמיות... וכן אמר שלמה המלך 'יודע צדיק נפש בהמתו' (משלי, י"ב, י'), ועיקר פירושו: כי הצדיק מכניע ומשבר הנפש הבהמית שלו ומשעבד אותה ביד היצר הטוב. ואם הואמשועבד לה, הנה הוא פחות מן הבהמות, וכשהוא מכניע ומשבר אתה, הנה הוא צדיק מעולה יותר מן המלאך, לפי שהוא יש לו מונע מה שאינו למלאך... נמצאת למד שמידת ההכנעה נבחרת ורצויה אצל ה' יתעלה והיא עיקר העבודה בנבראים, ותכלית כוונת התורה בתעניות ובתפילות ובמלקויות, אינו אלא בשביל ההכנעה. וכן עניין הצדקה - נצטווה אדם לרחם על העני כדי שיתבונן כי העולם גלגל, ויפחד על עצמו ועם זה ייכנע... ועם המידה הזאת ישיג האדם רצונו של מקום".

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך י"ז, שבט תשס"ט, עמ' 259.