שנו חכמים (קידושין לא:): אלו פעולות נכללות במצוות כיבוד אב ואם ואלו פעולות נכללות במצוות מורא?

מורא - אם יש לאביו מקום מיוחד שבו הוא עומד להתייעץ עם ידידיו, לא יעמוד במקום זה. אם יש לאביו מקום מיוחד להסב בו - לא יישב בו הבן אפילו ישיבה בעלמא שלא למטרת אכילה (יורה דעה, סימן, ר"מ, ס"ק ב', ט"ז שם). לא יסתור הבן את דברי אביו. אם אביו נחלק בעניין מסוים עם אחר, לא יאמר הבן כי מסתברים דברי החולק על אביו. הרמ"ה כותב (וכן פסק השו"ע, יורה דעה שם), כי מאידך גיסא, גם לא יאמר הבן "נראה לי כדברי אבא", כי גם זו היא פגיעה באב שכביכול הוא זקוק לתמיכה ולסיוע מבנו. עם זאת, רשאי הבן להשיב על דברי החולקים על אביו, אך לא בלשון הכרעה.

כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, ומכניס וצוציא מן הבית אם ההורים זקוקים לכך.

רבי אליהו קפשאלי, מגדולי הדור בתקופת ה'בית יוסף', חיבר ספר המוקדש ברובו למצוות כיבוד אב ואם ('מאה שערים') ובו כתב (עמ' ס"ט): "ואל יעלה על דעתך שאין שם אלא אלו, שאין הדבר כן, ואלו ששנו כאן אינם אלא אבות ושורשים, אבל יסתעפו מהם, בין במורא, בין בכבוד, תולדות וענפים לאלפים ולרבבות ולאין מספר וחקר, איש איש על עבודתו ועל משאו ודבר בעיתו והכול לפי מקומו ושעתו, והבן החכם צריך לפקוח עיניו ולשוות יראת ה' נוכח פניו, ויקשור חבל בחבל ויחבר משיחה במשיחה להקיש ולדמות העניינים, וישקול במאזני צדק הדברים וידון בעצמו הקלים והחמורים בעניין כבוד אבותיו ומוראיו באופן שלא יילכד במצודתם ולא יינקש בחרמם, לפי שעניין כבוד אבות ומוראם רב הוא כחול אשר על שפת הים אשר לא יימד ולא ייספר".

על הכיבוד הגדול ביותר שבן מנחיל להוריו נכתב ב'קיצור שוחלן ערוך' (סימן קמ"ג, סעיף כ"א): "מי שהוא רוצה באמת לכבד את אביו ואת אמו, יעסוק בתורה ובמעשים טובים שזהו הכבוד הגדול לאבות, שאומרים הבריות 'אשרי לאב ולאם שגידלו בן שכזה". אבל אם אין הבן הולך בדרך הישר הרי אבותיו יישאו חרפה עליו, והוא מבייש אותם בבושה שאין גדולה הימנה".

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך י"ז, שבט תשס"ט, עמ' 165-166.