בפרשה שלנו מסופר הנס הגדול של יציאת מצרים וקריעת ים סוף. משה ובני שיראל אומרים שירה: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים" (שמות, ט"ו, א').

בפותחו את ההודיה לקדוש ברוך הוא, בתבה "אז", ביקש משה רבנו לכפר על חטאו, שכך אמר משה (מדרש רבה,כ"ג, ג'): "ריבון העולמים, במה שחטאתי לפניך, בו אני מקלסך". לפי שהתלונן משה לפני הקדו ברוך הוא כי שליחויותיו אל פרעה אינן נושאות פרי, אלא להיפך "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות, ה', כ"ג), עתה תיקן מעשיו ואמר "אז ישיר משה" ושיבח את הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי לוי בר חייא: "משל למדינה שמרדה על המלך. אמר המלך לדוכס שלו: נלך ונילחם בה. אמר לו הדוכס: אין אתה יכול. החריש המלך והלך בלילה בעצמו וכבשה. ידע הדוכס, עשה עטרה והביא למלך. אמר לו: העטרה הזו למה? אמר: בשביל שחטאתי בדבר ואמרתי לך 'אין אתה יכול'". כלומר, בעטרו את המלך, הוא ביקש להדגיש כי לא נכונים היו דבריו שהמלך אינו מסוגל למלחמה. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: "יודע אני שחטאתי לפניך ב'אז', שנאמר 'ומאז באתי אל פרעה' והרי טבעת אותו לים - לכך אני משבחך".

וכך אמרו חז"ל (מובא ב'שערי תשובה' א', עיקר העשירי): "אם עשית חבילות של עברות, עשהכנגדן חבילות של מצוות. רגליים ממהרות לרוץ לרעה - יהיו רצות לדבר מצווה; לשון שקר - אמת יהגה חיכו ותורת חסד על לשונו".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך י"ז, שבט תשס"ט, עמ' 114.