השבוע נכחתי בבת מצווה, של התאומות המתוקות טליה ותמר ,אמרתי לאמא שולמית היקרה שאיבדה לפני חצי שנה את בנה נריה ידידיה , ששנינו עברנו קריעת ים סוף , איך שלא נבחן את זה אנחנו רואות את החיים אחרת , הכל גלוי לנו לעיניים אין כיסויים, יודעים מה הסדר עדיפיות, מה לפני מה, מה באמת חשוב בחיים. 

ומה שתופס אותי בערב כזה, זה שהחיים ממשיכים והם מלאים בשמחה אפילו שקשה אפילו שמתגעגעים והכי חשוב שאנחנו חיים יום יום באמונה ושיש עוד כל כך הרבה דברים בעתיד שבישבלם  שייך שנהיה חזקות למשפחות שלנו .

הביטוי "קריעת ים סוף" מבטא משהו שקשה, אבל ממש קשה, קשה לעשות אותו. מטבע הדברים, כשמצליחים לעשות משהו שהוא באמת קשה, התחושה היא של שמחה מאד גדולה. ואז שמחים, ואולי שרים, כמו שבני ישראל שרו את שירת הים , "רשום זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף"
בטוח חוויתם פעם משהו שהיה לכם מאד קשה לעשות, וכשהצלחתם בכל זאת, לעשות אותו , הייתה לכם  תחושה מדהימה של הצלחה .

הייתם שמחים ,הייתם גאים בעצמכם, כל אדם עובר משהו גדול בחיים שעליו יכול להצביע , זו קריעת ים סוף שלי הפרטית .

נס ההצלה המדהים והנקמה  בהמצרים השעבדים, יוצאים עם ישראל משנים של שיעבוד .

מביא את משה ובני ישראל לאמירת שירה,שכל עניינה שבח והודיה לה'.
שמזכירה לנו תמיד שיש לנו על כל כך הרבה להודות . 

שירת הים  מהללת ומשבחת את הכוח הגדול של הקב"ה ומתארת את נס קריעת ים סוף ואת האסון שהביא על המצרים לעומת הרווח וההצלה שהביא לבני ישראל.
מתוארים גם הפחד והאימה שנפלו על כל העמים ששמעו על הנס.

גם מרים הנביאה אחות משה ואהרון נוטלת תוף בידה, וכשהיא סוחפת אחריה את כל נשות ובנות ישראל, היא שרה ומחוללת שיר שבח והודיה לה'.

"אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ' 
אילו מילים מרגשות , כמה הודיה לקדוש ברוך הוא , כמה שמחה , אתה אבא אתה תביא לנו את הישועה ואותך נרומם ונהדר , לך נודה ויש כל כך הרבה על מה.
גם השבת קוראים את שירת הים וגם בשביעי של פסח , והזמן עובר כל כך מהר והחיים הם כמו גלגל והחגים שרק נהיה בריאים .

אני רוצה להתמדק עכשיו בפרשת המן אני אישית מתפללת , היא חלק מהתפילות שלי כל בוקר. 

פרשת ירידת המן במדבר , יש בה סגולה גדולה לפרנסה. קריאת הפרשה נעשית בשיטת אחד מקרא ואחד תרגום, 
בלי קשר כל יום אפשר לקרוא את הפרשה באופן רגיל.

השבוע ביקשתי שתיקראו ביום שלישי וגם תדליקו נר לרבי מנחם מנדל מרמינוב זכותו תגן על כולנו אמן הרבי היה נוהג לקרוא בכל פרשת בשלח , איך אני אומרת תמיד תעתירו לה' והוא יעתיר לכם חזרה .

מסביר מרן הבית יוסף "ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה".
וכן כתב רבינו בחיי בפרשת בשלח : "וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות." ורבי צדוק הכהן מלובלין כתב שיש שייכות מיוחדת לפרשת המן כאשר קוראים את פרשת בשלח.

רבי מנחם מנדל מרמינוב אמר שיש סגולה לומר פרשה זו ביום השלישי שלפני קריאת פרשת בשלח.
אז יש לנו שבת חגיגית במיוחד , שירת הים פרשת המן איזו התרגשות ...
פרשת המן מלמדת אותנו שעם חיוב ההשתדלות לפרנסה טובה , צריך לדעת ולהאמין שפרנסתנו ומזונותינו מהשם יתברך כי הוא הזן ומפרנס לכל . חשוב לציין שיש הלכה שבכל יום חייב אדם להתפלל על מזונותיו ומזונות בני ביתו וכלל ישראל. 

זה יפה שאנחנו עושים השתדלות מתלבשים יפה ויוצאים לעבודה רק צריך לזכור תמיד שפרנסתו של אדם קצובה לו מראש השנה ועד ליום הכיפורים.

אנחנו עם מיוחד ,כמה שיעשו לנו טוב אנחנו  מתלוננים , הפעם היהודים מתלוננים למשה ולאהרן מדוע הוא הוציא אותם ממצרים והם עושים זאת כשהלחם שהוציאו ממצרים כצידה לדרך תם . "אנו זוכרים את סיר הבשר עליו ישבנו במצרים" 
עוד מהדהדת לי הפרשה הזו משנה שעברה אני שומעת את גיסי הרב שלמה אלעזרי צועק את זה , בשר היה לכם שם ? קישואים ? אתם מדברים איתי על סיר בשר?
למה אתם לא זוכרים שהיה לכם קשה ? תראו כמה ניסים ה' עושה איתכם , ויש לכם רק להתלונן ?
"ואילו כעת אנו עומדים למות ברעב במדבר".

משה משיב: "שמעתי את תלונות בני ישראל. בערב תאכלו את בשר השליו ובבוקר אמטיר לכם לחם מן השמים".

כאשר בני-ישראל מגלים את שכבת הלחם בבוקר הם שואלים זה את זה "מן הוא"?
"מה זה"? מכן שמו "מן".

ה' מצווה שיש ללקוט מן ה'מן' עומר מידה לכמות מאכל לכל בן משפחה. אסור להותיר ממנו עד בוקר ואם לא היתר יעלה עובש , ביום שישי יש ללקוט מנה כפולה, שכן בשבת לא ירד 'מן' מהשמיים ואיך ניראה לכם שלא יצאו ??. ברור שכן ה' מראה לנו דוגמא טובה גם הוא נח בשבת , בהזדמנות זו מצווה אותם ה' על שמירת השבת.

כדי לזכור את הנס בדורות הבאים, מניח אהרן בפקודת ה' מן בצנצנת. בסך הכול אכלו היהודים את המן במשך ארבעים שנה, עד כניסתם לארץ המובטחת.

"וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ֠ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָה־אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח"  מחיית זכר מופיעה גם בספר דברים וגם בפרשה שלנו אחרי המחלמה של עם ישראל , תמחה את זכר עמלק לא תשכח היא זכירה לדורות.
יש הבדל מסוים בין מחיית עמלק המוצגת בפרשת שלנו לבין זו המוצגת בספר דברים  בפרשת בשלח מחיית עמלק היא מעשהו של ה' – "מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" , ואילו בפרשתנו היא ציווי לישראל – "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק".
תכף ממש שבת זכור לפני חג פורים.

"כי אשמרה שבת אל ישמרני אות היא לעולמי עד בינו וביני"

ותזכרו קריעת ים סוף מגיעה יחד עם ההסתרה , בסוף כל לילה מפציע אור השחר והכי חשוב זה לראות מה באמת חשוב ולא להתלונן .

שבת שלום.

על הכותבת: 
אסנת אלעזרי בעלת משרד אדריכלות עיצוב פנים ויועצת בטיחות אש.אסנת הקימה מפעל חסד "יפה כלבנה ברה כחמה" לעילוי נשמת בתה בר מזל זכרה לברכה.