נוכח המשבר הקואליציוני המתמשך פנינו לעו"ד שמעון ביטון, יליד ותושב בית שמש, ובעל ניסיון עיתונאי ופוליטי רב כדי לנסות ולהבין את שורשי המשבר וכיצד ניתן לדעתו לשוב וליצור קואליציה שתאפשר תפקוד מיטבי של העירייה למרות האינטרסים השונים והמנוגדים לעיתים של חברי מועצת העיר. עו"ד ביטון התנדב לתווך בין ראשת העיר ובין הליכוד בשעת משבר זו והוא זוכה לאמון הצדדים היריבים.

 

מה מביא אותך להיכנס לקלחת הפוליטית הסבוכה הזו?

"שלוש שנים חלפו מאז בחירות 2018, שהביאו - בזכות התגייסות של מה שנהוג לכנות 'המחנה הציוני' ובזכות הצבעה של קבוצות מיעוט חרדיות והימנעות מהצבעה של קבוצות אחרות - לבחירתה של עליזה גאולה בלוך (כן, זה שמה המלא של ראשת העיר שלנו, כך במקור) כראשת העיר.

עליזה בלוך זכתה בראשות העיריה בהפרש זעום, 1.2 אחוז. 533 קולות בלבד הפרידו בין בלוך ובין משה אבוטבול, ראש העיר דאז מטעם מפלגת ש"ס. אני רוצה להזכיר שהתגייסות הליכוד בראשות שלום אדרי, שהיה בקואליציה עם אבוטבול, לטובת עליזה בלוך, הביאה למהפך. עכשיו אוכל לגלות, כי במשרדי התקיימה פגישה, מכרעת אולי, שקרבה בין הצדדים, בלוך והליכוד, למצב של חבירה וברית משותפת. הדבר כלל לא היה קל, אבל דומה שמה שהכריע את הכף הוא ההבנה של יו"ר הליכוד שלום אדרי, שלמרות הקשר הטוב שלו עם אבוטבול , הציבור בבית שמש הוותיקה, כור מחצבתו, נוטה כלפי עליזה בלוך והשותפות עימה. הייתה זו החלטה נבונה של אדרי ושותפיו בליכוד ואני שמח שתרמתי את תרומתי הצנועה למען בית שמש.

תזכיר לנו בבקשה מה קרה מיד לאחר הבחירות מהבחינה של הרכבת הקואליציה?

"הבחירות למועצת העיר הניבו את חלוקת המנדטים להלן: החרדים – 12 ( יהדות התורה - 8 , ש"ס - 3, בני תורה - 1 )  מחד. מאידך, הליכוד - 4, הבית היהודי - 3 , סיעתה של עליזה בלוך- 2 . מועצת העיר מונה 21 חברים. כחודש לאחר יום הבחירות, הצליחה בלוך להרכיב את הקואליציה הראשונית שלה שמנתה את הליכוד, הבית היהודי ואגודת ישראל. בלוך התברכה בהישג פוליטי עת הצליחה לפלג את המחנה החרדי; אגודת ישראל קיבלה סגנות ראש עירייה בשכר, יו"ר ועדת משנה לתכנון ובנייה, רשות הרישוי, תיק ההנדסה, יו"ר תאגיד המים, חלק מתיק החינוך, תיק נוער חרדי, תיק נכסים והממונה על ההקצאות, תיק פעילות קהילתית ודירקטור בחברה הכלכלית. 

הליכוד קיבל סגן בשכר וממלא מקום ראש העיר, משה שטרית, את ראשות המתנ"סים, מחלקת הקליטה, תיירות וקשרי חוץ, נציגים בתאגיד המים 'מי שמש', נציגים בחברה הכלכלית לבית שמש, האגף לתרבות וספורט והחינוך הבלתי פורמאלי.

שלום אדרי, יו"ר הליכוד, לא היה לסגן אבל קיבל לידו את ממלכת בית שמש הוותיקה בדמות פרויקט התחדשות הקרוי 'ישן מול חדש', תחום עתיר תקציבים שמטרתו שיפור פני בית שמש הוותיקה.

רינה הולנדר מ'הבית היהודי' זכתה להיות סגנית ראש העיר בשכר (75%), רווחה, מורשת ישראל, תעסוקה וקידום מעמד האישה. בלוך שאפה ליצור קואליציה מקיר לקיר ואכן הצליחה בכך לאחר שדגל התורה וש"ס הצטרפו לקואליציה.

אם כן, מה בעצם יצר את המשבר הקואליציוני הקשה הנוכחי? מה גרם לליכוד (שלום אדרי, משה שטרית, צבי ווליצקי ואסצ'לאו מולה) לנטוש את הספינה הקואליציונית ולחבור לחלקי מפלגות אחרות? הבית היהודי התפצל ורינה הולנדר ('הבית היהודי') נותרה בודדה באופוזיציה שהתגבשה, בשעה ששני חבריה למפלגה, ישראל מנדלסון ('האיחוד הלאומי') ואלישיב גוטמן ('הציונות דתית - סמוטריץ'),  נשארו עם בלוך. יצויין, כי הפיצול במישור הארצי ('ימינה', 'האיחוד הלאומי', 'ציונות דתית'/סמוטריץ') נתן את אותותיו גם כאן. שנתיים וחצי לערך חלפו והמשבר פרץ. בלוך האשימה שישה חברי מועצה, חברי הקואליציה, שהצביעו נגד ההחלטות שעל סדר היום של מועצת העיר ואלה מצדם האשימו את בלוך בהפרת ההסכמים שעליהם חתמה עימם".

אם כך, מהי התמונה הפוליטית הנוכחית?

"ובכן, ראשת העיר מצויה במיעוט במועצת העיר. מספר חברי המועצה הכולל בצידה הוא תשעה לעומת שנים עשר המצויים באופוזיציה. הגוש האופוזיציוני המלוכד הזה לא מאפשר לראשת העיר להעביר החלטות במועצת העיר. מבלי להתעמק יתר על המידה בתוצאות הבחירות ב-2018 ובהשוואה למאגר המצביעים היום, ברור לחלוטין, כי מאגר התומכים העיקרי של הליכוד מקורו בבית שמש הוותיקה. נקל גם להבין שנוכח הגידול החד באוכלוסייה החרדית, משקלו של הציבור הליכודי מתמעט והולך, כמו גם זה של מה שמכונה 'הציונות הדתית' או הכיפות הסרוגות. דווקא משום כך, ישנו צורך גובר והולך באיחוד של הכוחות הלא חרדיים בבית שמש. היותנו מיעוט היא עובדה קיימת. אבל האינטרס שלנו הוא בשימור צביון העיר הזאת כעיר פתוחה המאכלסת בתוכה ציבור מגוון. התרגום הפוליטי של הרצון הזה מתגלם בסופו של דבר באנשים. בפוליטיקאים.

לא היה קל לפרטים מסוימים בפוליטיקה הוותיקה להכיל את תופעת עליזה בלוך. היותה במשך שנים רבות מנהלת בית ספר תיכון בבית שמש הקל עליה מבחינת ההכרה הציבורית, אבל המעבר לפוליטיקה לא היה חלק. עתה מצבה של בלוך שונה לחלוטין. מעמדה כראשת עיר מאפשר לה לצבור פופולאריות אישית בקרב ציבורים מגוונים ואפילו לחדור ל'קודש הקודשים' של קבוצות חרדיות מסוימות, שבקונסטלציה מסוימת יצביעו עבורה, אם כקבוצה מאורגנת ואם כפרטים. אבל, יש להודות, כי עליזה בלוך לא תצלח את המכשולים הפוליטיים הרבים אם לא תצליח לצרף אליה את ה'בייס' הליכודי כמו גם את זה של הכיפות הסרוגות.

לציבור די קשה להבין על מה בעצם הסכסוך. מה אתה, כמי שהתעמק בפרטים אצל הצדדים יכול לספר לנו?

"חפירה בתולדות הסכסוך שפרץ יכולה להניב תואר ד"ר למי שיטרח לעשות זאת. אבל,  לאחר שבלוך הייתה נכונה להיענות ברוחב לב כמעט לכל דרישות אותו בלוק אופוזיציוני, החפירה מיותרת. תראה, זה באמת לא סוד שפוליטיקאים טוענים כנגד בלוך שהיא לכאורה 'שקרנית'. אני דווקא  רואה מקום להתעכב על העניין הזה. אני די מתפלא על אותם פוליטיקאים, כאן ובכלל, שפתאום "השקר" מפריע להם. שהרי פוליטיקאים, מבלי כמובן שיילמד מכך שבלוך אכן לכאורה 'שקרנית', הם בהגדרה סוג של אנשים שעשיית מניפולציה של האמת והדברים היא אומנותם. השקר הוא כלי עבודה עבורם. המקצוע הפוליטי, ולהיות פוליטיקאי זה בהחלט מקצוע, עיקרו הוא היכולת לתמרן בין רצונות מנוגדים. הגדרה זו היא שפה מכובסת. אין לו, לפוליטיקאי, אלא את דרך התמרון, מניפולטיבי ו/או שקרי, כדי לקדם את מטרותיו הנעלות ו/או האישיות. לכן, כאשר אני שומע מפוליטיקאי שזו הטרוניה שלו כלפי בלוך, אני די תוהה אם ומתי לאחרונה הוא/היא הציצו או הסתכלו לאחור.

 אני גם נזכר, בשעשוע מסוים, באמירתו האלמותית של יצחק שמיר, מהישרים והצנועים בראשי ממשלות ישראל: 'למען ארץ ישראל מותר לשקר'. אמירת חצאי אמיתות, הפעלת מניפולציות הן לחם חוק של הפוליטיקאי. שכן, אחרת הוא/היא לא יכולים לקדם ולהתקדם.

וכי לא נאמר בתלמוד, כי 'אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו"!?! ברור שמדובר באמירה על דרך הגוזמה שאין לפרשה כפשוטה. זו בדיוק האמירה הקובעת, כי פרנסי הציבור, הפוליטיקאים, נאלצים לעיתים קרובות או רחוקות לנהוג בדרכים עקלקלות.

לכן, בסופו של דבר טענה כזו אינה אמינה מספיק כדי לפרק קואליציה. האופוזיציה ידעה היטב להצביע יחד עם עליזה בלוך כאשר עלה עניין התמיכות לארגונים ולמוסדות. ענין 'השקר' נעלם כלא היה. לעומת זאת, כאשר עלה במליאת המועצה אישורם של תב"רים (תקציבים בלתי רגילים) שהם תקציבים המגיעים מהממשלה, תקציבים במיליונים רבים לטובת העיר בית שמש, הכשיל הגוש האופוזיציוני, שבתוכו כמובן הליכוד והולנדר, את קבלת התקציבים החשובים הללו. כאמור לעיל, תפקידה של אופוזיציה ככלל הוא ללא ספק, לנסות להפיל ולהכשיל את הקואליציה. במישור העירוני/מוניציפאלי דומה שהדבר שונה.

יש כאלה המשתעשעים ברעיון של הדחת בלוך. זה באמת רעיון לא מציאותי. אין בכוחה של הצבעה על תב"רים כדי להדיח את ראש העיריה וגם העיתוי, כשנתיים לפני הבחירות, אינו מבטיח הדחה של בלוך.

אבל, למרות האמור לעיל לגבי 'השקר' של פוליטיקאי בכלל ושל פוליטיקאים מקומיים בפרט, יש כמובן גם גבול למרכיב הזה בפוליטיקה. שכן, השאלה מתי הכלי המקצועי הזה הופך מ'כלי' למשהו שאי אפשר להשלים עמו, שאלה זו תבחן אולי, לעומק ובמידת הצורך, בעתיד".

אז מי בעצם אשם בהתמשכות המשבר הקואליציוני?

"תראה, אנחנו, שלא מעורים ולא רוצים להיות מעורים בתוככי ובתככי הפוליטיקה, רוצים לחיות בבית שמש נקייה, משגשגת ומתפקדת. שהפוליטיקאים ימשיכו לריב, כי זה לחם חוקם, ואנחנו נמשיך לחיות ולהתפרנס.

אז זה הזמן לגלות שהתנהל משא ומתן ממושך וקשה, מלחמת חפירות ממש, בין בלוך לבין מתנגדיה. הלכתי, הלוך ושוב, בין פוליטיקאים ועוזריהם אצל שני הצדדים. גיליתי שראשת העיר הייתה נדיבה בהחלט כלפי דרישות הגוש האופוזיציוני. אבל, שני מוקשים התגלו לי. המוקש הראשוני הוא סכסוך קשה ומתמשך בין מנהלת מינהל החינוך, שרי דרור, אשת אמונה של בלוך, לבין משה שטרית. תחת כנפיה של דרור מצוי אגף החינוך הבלתי פורמאלי (צעירים, נוער, מתנ"סים ועוד). מאידך, הממונה הפוליטי על אגף זה הוא משה שטרית, הבלתי נלאה. אין זה סוד שיש דם רע מאוד בין השניים ושטרית אינו מעריך את הבחירה הזו של בלוך. קורה. דא עקא, הסכסוך צבר ממדים אפיים.  משום ששטרית אינו סומך עליה ואינו סומך על ראש העיר (זכותו, כך במקור) שיתקבלו החלטות בניגוד להשקפתו ומדיניותו, הוא דרש יצירת מנגנון מסויים (שאין טעם להתעכב עליו כאן ועכשיו, כנ"ל) שינטרל את האפשרות שדברים יקרו ללא הסכמתו וברכתו. זה, בתמצית, המוקש הראשון בדרך לחזרה מלאה לחיק הקואליציוני.

את המוקש הזה אפשר לנטרל ואני פועל במרץ לעשות כן עם הצדדים.

המוקש השני, נפיץ אפילו יותר; התב"רים. עוד מילה שנשמעת כמו קללה.. ובכן, בקיצור נמרץ, תב"ר הוא ראשי תיבות של תקציב בלתי רגיל, תקציב שלא היה חלק מהתקציב השנתי המאושר על ידי הרשות המקומית והוא בדרך כלל מעין מענק של משרדי ממשלה שונים המסייע לרשות המקומית לקדם פרויקטים במקום. עליזה בלוך, ייאמר לזכותה, פעלה ופועלת קשה ובמרץ רב להשגת תב"רים רבים מכל מקום אפשרי. זה טוב לנו.

את התב"רים האלה חובה לאשר במועצת העיר. בשבוע שעבר, עלה להצבעה במליאת מועצת העיר מסמך ובו רשימה ארוכה של תב"רים. האופוזיציה הצביעה נגד ולנו אין תב"רים שחשובים ללא ספק להתפתחותה של בית שמש. עכשיו השאלה היא האם האופוזיציה הייתה צריכה, כמו שעשתה בעניין ההצבעה על התמיכות, להצביע יחד עם בלוך וחבריה. זה הרי טוב לבית שמש, לא כן?

ובכן, לא בדיוק כך. כל חבר מועצת עיר מייצג ציבור מסוים. לציבור שלו יש אינטרסים לגיטימיים ורצונות משלו. תפקידו של כל חבר מועצה הוא להשיג את המקסימום עבור הציבור שלו. תפקידה של עליזה בלוך, כראשת העיר, הוא לנווט בין הרצונות השונים ולהשביע ככל האפשר את כל האריות מסביב.

זהו המוקש הגדול יותר. הכיצד? על פי סיכום של פגישה של בלוך עם ראשי הסיעות המרכיבות את הגוש האופוזיציוני, פגישה שנמשכה שעות רבות, נקבע שהמוקש הזה יידון בקואליציה החדשה שתקום וייצא מסמך שישביע, פחות או יותר, ויהיה צודק ככל האפשר, את חברי הקואליציה החדשה-ישנה. דומה שמדובר בסיכום הוגן והגון, גם אם אינו מתאים לחברים מסוימים שנשארו בקואליציה עם בלוך.

והנה יש לנטרל מוקש זה טרם שננטרל את 'מוקש שטרית-דרור'. נראה לי בשלב זה, שראשת העיר תקיים את הסיכום הזה בעניין מסמך התב"רים. זה בהחלט הגון לעשות כן ובהחלט יוסיף לחיזוק האמון הכול כך חשוב בין הצדדים. 

אמשיך ואומר, אם תורשה לי עמדה אישית עקרונית, אזי אומר שמנהלים מקצועיים, מנהלי אגפים, צריכים לקבל את כל החופש הדרוש כדי להוציא לפועל - הן מדיניות של הדרג הפוליטי והן את הדבר עצמו (חינוך, שיפור פני העיר, התחדשות עירונית וכן הלאה) - וכל זאת בשקיפות ובחוקיות הנדרשת, לרבות ובמיוחד בדרך של מכרזים כנדרש. זיהיתי אצל משה שטרית רצון אמתי להצטרף מחדש לעשייה בעיר בית שמש יחד עם הסכמה להגמיש את דרישתו בעניין הסכסוך עם דרור, דרישה המתפרשת על ידי הצד האחר כ'קאזוס בלי' ( בלטינית: עילה למלחמה).

בסופו של דבר עליזה בלוך, שלום אדרי, משה שטרית, צבי ווליצקי ורינה הולנדר הם בעיניי  אנשים רציניים, אבל הם חייבים להתעשת ולהתעלות בעת הזו. אף אחד, כולל עליזה בלוך, אינו מושלם. את העיקר, העבודה למען בית שמש, אין לשכוח. יש אכן משקעים קשים בין האישים המוזכרים לבין ראשת העיר, אבל אין לנו את הפריבילגיה לעסוק בעניינים אישיים בשעה שמיליוני שקלים רבים ממתינים בפתח לאישור מועצת העיר ולהמשך עבודה למען פיתוח בית שמש. דומה שדווקא הציבור של אותם נבחרים לא יקבל התנהלות כזו על חשבון שיפור החיים בבית שמש.

ולסיום אני חייב גילוי נאות, גם אם הוא לא מחויב המציאות: התוודעתי לסכסוך הזה בעקבות כך שהצעתי לראש העיר להקים מרכז טניס בינלאומי ולשם כך הבאתי אדם, עולה חדש, שטען שיש ביכולתו להעביר תרומה של כשני מיליון דולר להקמת המרכז. אז בעניין זה אני פועל יחד עם ראש העירייה להקמת המרכז".