חודש חלף מאז התגלה זן הקורונה 'אומיקרון' לראשונה וארגון הבריאות העולמי מזהיר כי הזן החדש שמעורר בהלה מתפשט בעולם בקצב חסר תקדים. מחצית ממדינות העולם נצבעו באדום ושוב מתחילה עונת ההגבלות והתקנות.

אין בגל החמישי של המגפה הכלל עולמית מסר חדש לבשר לנו. את אותו הדבר שלא הפנמנו עם המכה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית, ניאלץ כנראה להבין בחמישית. האמת, גם בגל הנוכחי כלום לא מובטח. אם נמשיך להתעלם מהסיבה האמתית לכל המחלות, נדע עוד זנים ומכות.

על פי חכמת הקבלה, הבריאה היא אחת וכל חלקיה – הדומם, הצומח, החי והאדם – מקושרים ביניהם בתלות הדדית שאינה ניתנת לפירוד. מחשבת הבריאה ותוכנית הטבע פועלות במגמה לחיבור הדוק יותר בכל הרמות, וברמה האנושית מגמתן היא לאחדות נפלאה.

חוסר ההדדיות ברמה האנושית גורם לחוסר האיזון בדרגות הנמוכות יותר של עולמות הדומם, הצומח והחי. ברמת החי למשל, נוצרים וירוסים בזה אחר זה. הם מאיימים על חיינו ומפרידים אותנו מקרבה פיזית, אבל תכליתם היא לגרום לנו להתחבר בינינו, כי כוח החיבור החיובי בינינו אמור לחלחל ברשת הקשרים האינטגרלית לכל יתר הדרגות ולאחות את שברי הבריאה.

בתיאוריה, לו היה מוקדש מקצת מהזמן שבו מדענים מנסים למצוא חיסון להקמת מעבדה חברתית ניסיונית שבה היו מבודדים קבוצת אנשים שתשתדל לפעול בקרבה לבבית ברמת היחסים ביניהם, אז היינו רואים במו עינינו איך החולים מבריאים ואיך הבריאים זוכים לשכבת הגנה בלתי נראית שתגן עליהם מפני כל נגיף חדש.

אבל בפועל זה לא יעבוד. הקושי העיקרי היה מתעורר עם התנגדותו הטבעית של האגואיזם – הרצון לקבל הנאה ותענוג על חשבון הזולת. האגו לא יושב בטל, הוא גדל מגל לגל. אפשר לראות זאת ברמת המשמעת להוראות. אם בגל הראשון עוד היינו צייתנים ונמרחים באלכוג'ל, אז בפתחו של הגל החמישי אנחנו עדים לבעלי קניונים שמוחים ולא משתפים פעולה עם 'התו הירוק' המחמיר, לצוותים בבתי חולים שעורכים אירועים ואינם מקפידים לעטות מסכות, ואפילו למנהיגים בעולם שדורשים מהאזרחים שלהם לציית לכללים אבל בלילות נתפסים בעצמם במסיבות המוניות.

הציבור העולמי מפגין זלזול וחוסר אמון שלא נראו כמותם. הם לא מסוגלים יותר להתמודד עם כל ההגבלות שנראות בעיניהם חסרות תועלת. האגו פורץ בתוכם ושואל בבוז: מה התועלת שנתרחק שני מטרים ונסתובב עם חתיכת סמרטוט על הפה?

ההתנגדות העזה והזלזול המופגן הם דווקא סימנים טובים של גדילה והתפתחות, כמו מרד נעורים שמאופיין בשינויים עמוקים שמביאים את המתבגר למרוד במוסכמות. לאורך השנים אנחנו רואים בבירור כיצד הטבע האגואיסטי אינו מוכן לקבל הגבלות ומגבלות. הסמים, למשל, שהיו אסורים בעבר, הופכים חוקיים היום. כמעט כל ערך ונורמה שהיו יוצאי דופן בעבר הופכים היום למותרים ולחוקיים. כן הוא הדבר גם על ציר התפתחות המגפה. אנשים כבר לא מוכנים להיות תחת לחץ בלתי פוסק – לא במקומות עבודה, לא במקומות בילוי, לא בטיסות ולא בכל פינה שיש בה התקהלות.

הגרוע מכל עוד לפנינו. אני צופה שיום יבוא ויתגלה נגיף מסוכן שיחייב אותנו לשבת בבתים, לסנן את האוויר ולשבת סגורים בין ארבעה קירות. אינני יודע איך נקבל מים ומזון לא נגועים, אבל הרגשת מחנק זו תהיה מאוד לא נעימה ומחייבת.

כעת, נשמע החיבור הרוחני כפתרון תלוש מן המציאות, אבל הוא ביסודו של הטבע. לכן, ככל שיתרבו מכות הטבע, כך בסופו של דבר נפנה לכוח החיבור בינינו כאמצעי להבראה ולמגן. נשב ונלמד יחד איך להתחבר ולתת זה לזה, איך לפנות מרחב לזולת, למלא את האחרים ולהעניק להם מכל הלב במקום לרצות לקבל לטובת עצמנו. בדיוק בנקודה זו יתברג האגו ויתמלא בתענוג אינסופי, יחוש הרגשת עצמאות וייצא לחירות מכל מגפה. רק אז נעריך את האגו שגדל ונלמד על בשרנו שהוא התשתית לגילוי הטוב שבבריאה, "כיתרון האור מן החושך".