יעקב אבינו ברך את בניו לפני מותו. בברכות מסר להם מה יהיה בגורל השבט שיצא מהם. 

אחת הברכות המרכזיות, אם לא המרכזית, היא זו שניתנה ליהודה ובה נאמר: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים" (בראשית, מ"ט, י').

מפני מה זכה יהודה למלכות? עונה ה'תוספתא' (מסכת ברכות, פרק ד', הלכה י"ח), מפני שהציל את אחיו יוסף מן המיתה, בהציעו לאחיו להוציאו מן הבור: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו? לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו, כי אחינו בשרנו הוא. וישמעו אחיו" (בראשית, ל"ז, כ"ו).

הן אמת, כי מעשהו של יהודה הוא רב מעלה, אך כיצד מורה התנהגותו כי תכונות מלכות מקננות בו?

מסביר ר' חיים שמואלביץ' (שיחות מוסר, תשל"א, מאמר ט"ז), כי גדלותו של אדם נמדדת לפי האחריות שהוא מסוגל לקבל על מעשיו והתוצאות שנובעות מהם. המקבל אחריות באופן מוחלט וכולל, הוא הראוי לכתר מלוכה. יהודה גילה אחריות במעשה זה.

לאחר שהאחים, וביניהם יהודה, דנו את יוסף למיתה, מה ראה יהודה לחזור בו ולהציע שימכרוהו לישמעאלים?

יהודה שינה את דעתו לאחר שהבחין כי האחים מתאמצים להעלים את מיתתו (בראשית, ל"ז, כ"ז, רש"י שם). אמת שנפסק דינו למיתה, אך מאחר שהם אינם מסוגלים לקבל אחריות למעשה ונאלצים להסתיר את המתתו, עובדה זו פוסלת את פסק הדין. אדם אינו מבצע מעשה שהוא אינו יכול לקבל עליו אחריות. לפיכך נסוג יהודה מפסק הדין.

מפני מה זכה יהודה למלכות? מפני שגילה אחריות! הבורח מאחריות לא ינהיג את העם כראוי. רק הנוטל על עצמו אחריות ינווט את חיי העם בדרך הנכונה.

לקח רב יש בדברים האלה. מטבעו של אדם נוח לו להסיר מעצמו אחריות למעשיו, ולא רק כלפי אחרים אלא גם לגבי עצמו. אך אדם שמגלה אחריות למעשיו, הרי הוא מלך!

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ג, טבת תשע"ב, עמ' 78-79.