את הפסוק "קץ שם לחושך" (איוב, כ"ח , ג') ממשילים חז"ל (בראשית רבה, פ"ט, א') למקרה של יוסף הצדיק, אשר נמק באפלת בית האסורים, וברגע שתם הזמן שקצב לו ה' להיכלא, חלם פרעה את חולומו המפורסם. "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם" (בראשית, מ"א, א').

שכוח מלב כל אדם, מיאש מתקוותו ששר המשקים יזכור את הבטחת להזכירו לפני פרעה, היה יוסף כלוא בבית סוהר במצרים, שאם אף בימינו יצאו לו 'מוניטין', אפשר לשער את שהתרחש בו לפני אלפי שנים. לאחר עשר שנות כליאה ארוכות ומשמימות, הבליחה תקווה בשמי חייו הקודרים, בדמות שר המשקים, חלומו ופתרונו. השר השתחרר, בדיוק כפי שפתר לו יוסף את חלומו, אך הוא זנח את יוסף ולא המליץ לפני פרעה לשחררו. בור ייאוש הנפער לאחר תקווה גדולה, עמוק בהרבה מן הצרה עצמה. והנה, ברגע אחד נפתחה דלת בית הסוהר ויוסף הובהל במהירות לארמון המלך. מבירא עמיקתא לאיגרא רמא במהירות הבזק.

כך היא ישועת ה', מסביר רבי עובדיה ספורנו (בראשית, מ"א, י"ד), כפי שאירע לאבותנו במצרים, שהובהלו לצאן באישון ליל על ידי המצרים המבועתים. וכך תהיה הגאולה העתידה, כנבואת אחרון הנביאים, מלאכי (ג', א'): "הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא, אמר ה' צבאות".

מדוע לפתע פתאום?

מסביר רבי ירוחם ממיר ('דעת תורה'), כי עינינו רואות שהחלטות בשר ודם אינן מבוצעות תמיד מיד. אפילו צו של נשיא מעצמה זקוק לאישור ועדות, חתימות ועוד כיוצא באלו. נמצא אפוא, שגם לאחר הוראה לשחרר אסיר, למשל, אפשר שהוא יישאר כלוא לתקופת מה עד שיושלמו העניינים הרשמיים. לא כך היא תשועת ה', אין דרוש מאומה כדי שתתרחש, אלא שתתרחש ותו לא. ברגע שהגיע קץ תקופת סבלו של יוסף, המלך האדיר בעולם מקיץ מחלומות המוציאים אותו משלוותו, כל חכמיו אינם מצליחים לפותרם ויוסף מוזעק מבור שביו. תם הזמן.

זו כוונת חז"ל בדרשם את הפסוק "קץ שם לחושך" לשחרורו של יוסף. כשם שהגיע האור, אין שום אפשרות להאריך את החושך. כך, בהגיע זמן הישועה, לא תארך הצרה אפילו לא ברגע אחד.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ב , כסלו תשע"ב עמ' 226-227.