שנו חכמים (שבת, כ"א:): מעיקר הדין מקיימים מצוות הדלקת נר חנוכה בהדלקת נר אחד בכל יום בבית. המהדרים במצווה, מדליקים נר לכל אחד מבני הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים בכל יום נר נוסף: ביום הראשון נר אחד, בשני שניים, עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות. כידוע, זו שיטת בית הלל שלפניה אנו נוהגים.

במצוות רבות אפשר להדר, אך זו היא המצווה היחידה שגדרי ההידור נקבעו על ידי חכמים. מדוע?

מפני שלצורך הידור מצווה היה הנס, שהרי היו יכולים להשתמש במות השמן שנמצאה להדלקת נרות לשמונה ימים בגדילת פתילות דקות שצורכות פחות שמן, שהי אין שיעור לעובי פתילות מנורת בית המקדש. אך הם רצו להדר במצוות הדלקת המנורה, שיהיו הנרות דולקים יפה ולצורך הידור מצווה זה התרחש הנס (ע"פ 'בית הלוי').

אכן, מהו הידור מצווה?

הידור מצווה נוגע מהאהבה לקיום המצווה, זו היא העבודה שבלב הנוספת על קיום גוף המצווה כפי שציוונו ה'. במצוות הדלקת נרות חנוכה בא הדבר לביטי עז, מפני ששורש מצווה זו הוא ההפנמה וההבנה שה' מנהל את העולם והוא כל יכול. לכן, גם מי שלא עלה בידו להדליק נרות חנוכה, מברך על הנס בראותו נרות חנוכה של אחרים, אף על פי שלא קיים את מצוות ההדלקה ('מערכי לב', מאמר 'הידור מצווה בנר חנוכה', עמ' פ"ז).

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ב, כסלו תשע"ב, עמ' 297-298.