בפרשה שלנו מתוארת הדרמה סביב מכירת יוסף. אומר בכור הבנים ראובן לאחים "אל תשפכו דם, השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו. למען הציל אותו מידם... ויקחוהו וישליכו אותו הבורה. והבו ריק, אין בו מים" (בראשית ל"ז, כ"ב-כ"ד).

ראובן הצליח, אפוא, להציל את יוסף ממיתה.

על כך ככתוב בגמרא (שבת, כ"ב.): דרש רב מניומי בשם רב תנחום: מהו שנאמר: "והבור ריק אין מים? מכיוון שהוא ריק הרי מובן שאין בו מים. אלא כוונת הפסוק היא שמים לא היו בו, אך נחשים ועקרבים היו.

השלכה לבור שיש בו נחשים ועקרבים היא הצלה? מה פעל ראובן?

'אור החיים' הקדוש כותב כי לעומת אדם שהוא בעל בחירה בפעולותיו, בעלי החיים אינם הורגים מדעתם ולפי בחירתם אלא הם עושים את רצון הקדוש ברוך הוא בלבד. ראובן הצילו, אפוא, מידי בני אדם, בעלי בחירה, שרצו להמיתו, והשליכו לבור מלא נחשים ועקרבים מתוך ידיעה ברורה שאין ה' חפץ במיתת הצדיק ולא יאנה לו כל רע.

השאלה המתבקשת היא, אם אכן לא נגזר על יוסף למות, איך הייתה לאחיו אפשרות להורגו?

ספר 'שפתי חיים' (אמונה והשגחה, חלק א', עמ' ש"צ) מסביר, כי כאן אנו נחשפים לכוח עין הרע. יש מקרים שבהם אדם מתנהג באופן המעורר את קנאת הזולת והלה מטיל בו עין הרע והוא מעמיד את עצמו בסכנה, ולפעמים נגזר עליו שיכולים לפגוע בו בני האדם שהוא עורר עליו את קנאתם מפני הכשילם במידות רעות.

לפי דרגתו הגבוהה, עורר עליו יוסף הצדיק את קנאתם של אחיו בספרו לאביו ולאחיו את חלומותיו שבהם הכול משתחווים לו ולפיכך ידע ראובן כי רק הם יכולים להמיתו, ואם יושלך לבור מלא נחשים ועקרבים לא יינזק.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ב, כסלו תשע"ב, עעמ' 184-185/