אחרי המפגש הדרמטי בין יעקב ועשיו כתוב "ויעקב נסע סכתה וייבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות. על כן קרא שם המקום סוכות" (בראשית, ל"ג, י"ז).

מה פשר הדבר שמפנ שיעקב בנה במקום זה סוכה לצאנו, נקרא המקום 'סוכות' והתורה טורחת לציין ידיעה זו? כך תמה ה'אור החיים' הקדוש והוא מסביר: "אולי כי עשה דבר בחמלתו על המקנה, מה שלא עשה אדם קודם, שיכין סוכה לבהמות ולשינוי חדש קרא המקום עליו".

מרחיב בדבר ספר 'מעיני החיים' (חלק ב', עמ' ע"ד ושנ"ז): "יעקב אבינו, איש האלוקים, ליבו פועם בחסד וברחמים, ויש בו מידה כפולה ומשולשת של רחמים שבאה לו מאביו ומזקנו גם יחד... רחמי יעקב היו מקיפים מגדול ועד קטן לכל יצורי הבריאה, גם לבהמות ולחיות יער, וכך התעוררה חמלתו על המקנה ועל הבהמות, עשה סוכות ובנה בית לא רק לו ולידליו, אלא גם לבהמות, כדי להגן עליהם מרעמים וסופות, גשם וקור או מאש החמה, עד כדי כך הגיעה חמלתו.

עד יעקב לא עשה איש סוכה לבהמות, ויעקב אבינו, מרוב חמלתו על בעלי החיים שלא יסבלו בקיץ מן החום ובחורף מן הגשמים, המציא דבר חדש, שגם בעלי חיים זקוקים לקורת גג, ולכן הדגישה התורה 'ולמקנהו עשה סוכות' ובעבור זה נקרא המקום בשם 'סוכות', והכול בזכות הלב הרחום של אבינו יעקב לכל יצורי הבריאה, בעד אוזנו הקשובה לסבל ולצער של כל מיני ברואי הטבע. על יצירה טובה זו של רחמנות הנטועה בלב יעקב, נקבע בתורה לדורות ולנצח שם המקום 'סוכות'ף כי מקום המציין רחמי לב, זוכה להנצחת שם ומקום בתורה".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ב, כסלו תשע"ב, עמ' 120.