"ויהיו חיי שרה מאה שנה עשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (בראשית, כ"ג, א').

אפשר היה לכתוב "מאה עשרים ושבע שנים". התספות "שנה" ועוד פעם "שנה" נועדו ללמד כי בהיותה בת מאה שנים הייתה נקייה מחטא כבת עשרים שנה, שהרי עד גיל עשרים אין אדם מתחייב בעונשי שמיים. ובהיותה בת 20 היית כבת שבע ביופייה (על פי מדרש אגדה, בראשית, כ"ג).

דברי חז"ל על מעלת יופייה של שרה מתייחסים ליופי תוארה. רבי אלימלך מליז'נסק, בספרו 'נועם אלימלך' מוסיף פנים נוספות בעומק הרוחני של העניין.

בגיל שבע בקירוב, מתחיל אדם ללמוד, להתפלל, לקיים את המצוות ולעלות בתורה וביראת שמיים. בגיל זה רואה האדם את עבודת ה' ביופייה. הכול זך, טהור יפה בעיני. שנות הילדות וההתבגרות מצטיינות במרץ נעורים. הלימוד והמצוות חדשים ומתאתגרים. בשלב זה אין האדם עוסק בהרהורים מעמיקים על תפקידו ואינו מחשב לעומק את דרכיו ופועלו.

בהגיעו לבגרות נפשית, מצד אחד הוא מתחיל לחשוב ולהעמיק, לבדוק את עצמו ולחפש את הדרך הנכונה והשלמה. גוברים בו הרצונות לעשות את הדברים בשלמות. מאידך, מרץ הנעורים יורד, הלימוד ועשיית המצוות נעשים שגרתיים יותר וההתלהבות פגה.

שרה אמנו הייתה "בת עשרים כבת שבע ליופי". גם כאשר הגיעה לגיל הבגרות, לשנות העשרים, ההתעמקות בעבודת ה' לא באה על חשבון ההתפעלות מהיופי של דבר ה', שהוא הממריץ את האדם להשקיע את כולו בעבודת ה'. היא הוסיפה חיל וחזב במעלה של גיל שבע עם המעלה החדשה של גיל 20. "בת מאה שנים כבת עשרים לחטא" - דרך בני אדם כי לעת זקנתם כבר אינם מהרהרים ואינם בודקים את עצמם כפי שעשו בצעירותם, כי הם סומכים על עצמם ומתהלכים ברוגע, מתוך הרגשה כי השיגו מה שהשיגו ואין בכוחם להרהר ולבצע שינויים מרחיקי לכת. גם מהנהגה זו נמנעה שרה. אפילו בהיותה בת מאה עבדה את ה' באותה עוצמה כבת עשרים.

כדרכה של שרה, על כל אחד לשאוף לאחוז במעלות שכבר השיג, לבססן ולשפרן, ולא לקנות מעלות חדשות על חשבון המעלות הקודמות שיש בו.

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך ס"ג, חשוון תשע"ג, עמ' 221-222.