המלאכים מגיעים לאוהל אברהם ושרה ומבשרים להם כי ייפקדו בקרוב בפרי בטן. כך מתוארת תגובתה של שרה: "ותצחק שרה בקרבה לאמר: אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן" (בראשית, י"ח, י"ב).

כמו שרה אמנו מלפנים, כותב ה'חפץ חיים', כן אנחנו תמהים ומתפלאים, אחרי שנות נדודינו כי ארכו קרוב לאלפיים שנה, הייתכן שייוולד שוב עמנו וישוב לתחיית עלומים כמקדם?

אבל התורה משיבה: "הייפלא מה' דבר?" (שם, שם, י"ד) - ללמדנו ששום דבר לא ייפלא מהמפליא לעשות, ובמאמרו הוא בורא ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וגם אנחנו ניגאל מהר וישיב שופטינו כבראשונה ויחדש נעורינו וישיבנו לארצנו.

במאמרו "חיזוק האמונה", מרחיב ה'חפץ חיים' בדברים, כי התורה האריכה מאוד בתיאור צחוקה של שרה ובוויכוח שלה עם אברהם: "קשה מאוד להבין הדבר כפשוטו, ואמרתי בוודאי עניין גדול נרמז בפרשה זו, עד שהאיר ה' את עיניי לבאר העניין הזה".

הוא כותב, כי פרשה זו היא רמז לתקופה שתקדם לביאת המשיח: "בוודאי יימצאו אנשים מגדולי ישראל, שיהיו במקום הנביאים מלפנים ויזרזו את המון ישראל שיתחזקו באמונה וישובו בתשובה, וגם יעוררו את העם להכין עצמם בתורה ובמעשים טובים לביאת משיח צדקנו.

מרמזת לנו התורה הקדושה, כי בעת ההיא יימצא אנשים קטני אמונה, שאף על פי שיאמינו בביאת המשיח באופן כללי, אבל יאמרו שלא הגיע הזמן, ואין נראה שיהיה הדבר באופן פתאומי כל כך. "פתאום יבוא אל היכלו האדון" (מלאכי, ג', א'). על זה בא לנו רמז בתורתנו הקדושה, שתהיה לקדוש ברוך הוא תרעומת עליהם ויאמר "הממני ייפלא דבר?".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ג, מרחשוון תשע"ג, עמ' 172.