אחרי המבול מתואר המשך השושלת של נח. אנו פוגשים את דמותו של נמרוד, שלפי הכתוב היה "גיבור צייד לפני ה'" (בראשית, י', ט').

במדרש אגדה על בראשית, מפרשים את הפסוק: "הוא היה גיבור צייד" - היה צד את הבריות והורגן; "לפני ה'" - אף על פי שידע את ה' והכיר את בורא העולם, עשה כן כדי למרוד בו.

התורה ממשיכה לספר, כי אשור, בנו של שם, נוכח לדעת כי צאצאיו נסחפים אחרי נמרוד ובונים עיר ומגדל בארץ שנער כדי למרוד בה', לפיכך "מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח. ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדולה" (שם, שם, י"א) - יצא מעצתם והלך לארץ אחרת וזכה שהקדוש ברוך הוא סייעו לבנות ערים אחרות.

ה'חפץ חיים' בפירושו על התורה (עמ' נ'), כותב כי ידוע שכל אותיות התורה מנויות וספורות, ויש להבין אפוא לשם מה טרחה התורה לספר מי היה נמרוד ומה עשה ומי היה אשור ומה עשה?

רצתה התורה ללמדנו לקח, כי בדורות הראשונים היו כיתות שמרדו בקדוש ברוך הוא בכוח גבורתן, כנפילים שהיו לפני המבול ואבדו בו, וכדור הפלגה שבראשו עמד נמרוד והמריד את כל העולם כנגד הקדוש ברוך הוא. באותה תקופה היה נראה כי הכופרים מצליחים ואין בלתם, אך המתבונן על מהלך ההיסטוריה רואה בעליל כי סופו של נמרוד היה שהקדוש ברוך הוא הפיץ את הנוהים אחריו על פני כל הארץ, ואילו אשור וצאצאיו בנו ערים וישבו בהם בשלווה.

כל זאת כדי להורותנו, כי אם במשך הדורות יימצאו רשעים שרצונם יהיה למרוד במקום ולחפש עצות ותחבולות להטעו את הבריות לסור מאחרי ה', מי שישכיל לסור מהם ולבנות מעצמו חיים אחרים, יצליח ויפרח.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ג, תשרי תשע"ג, עמ' 24-25.