ביום שבו אנו מביעים את שמחתנו על התורה שקיבלנו, הבה נתבון מה הן הציפיות מאתנו, כיצד ראוי שננהג במתנה היקרה מפז שנתן נו ה'.

חז"ל (במדבר רבה, פרשה כ"א, אות י"ד) מספרים, שמשה רבנו היה סבור שבניו יירשו את הנהגתו לאחר פטירתו. אך הקדוש ברוך הוא השיב לו במשפט חריף מאוד: בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הוועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורש את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כוחוף כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד שכרו - "קח לך את יהושע בן נון" (במדבר, כ"ז, י"ח).

האם משה רבנו לא הכיר בכך שבניו "לא עסקו בתורה"? כיצד עלה על דעתו של איש האמת למנות אנשים כאלה למנהיגי ישראל?

ובכן, אין ספק כי הם עסקו בתורה, והיו בדרגתו של יהושע בן נון לפחות, אחרת לא היה עולה על דעתו להציעם להנהגת עם ישראל. ברם, את יהושע ביכר ה' מפני עמלו ויגעתו בתורה. בניו של משה היו בעלי כישרון גדול יותר, ונדרשו לפחות מאמץ כדי להגיע לדרגתו של יהושע בן נון. לפיכך הייתה עליהם התביעה מדוע לא "עסקו בתורה" והתאמצו והגיעו לדרגות גבוהות יותר לפי כוחם כיהושע ש"שרתך בכל כוחו".

וכך כותב בעל 'חובות הלבבות', כי אדם שכישוריו מרובים, אינו יכול להסתפק במה שהגיע לידיעות בתורה בקלות, אלא מצפים ממנו ליותר, במאמץ ובעמל.

משל, למה הדבר דומה?

לאדם שקיבל מאביו ירושה גדולה, מאה אלף מטבעות. ולעומתו, קיבל חברו מאביו ירושה זעומה, אלף מטבעות. הראשון הסתחרר ראשו מרוב הכסף שהגיע לידיו ובזבזו עד שנותרו ברשותו רק אלפיים מטבעות. כאשר העירו את תשומת לבו, מדוע נהג בטיפשות ולא השתשמש בשום שכל בהון שהיה בידיו, השיב: "עדיין עשיר אני יותר מחברי, שהוא בעליהפ של אלף מטבעות ואני בעליהם של אלפיים...". הזו תשובה הגיונית?

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 211-212.