חז"ל מבטיחים, כי מי שיקיים מצוות סוכה, יזכה לשבת בסוכתה של סדום. במבט ראשון נראה שאיש אינו חפץ בברכה זו, סוכה של סדום. הבה נתבונן בה על פי ביאורו של רבי חיים סופר זצ"ל, תלמידו של ה'חתם סופר' זצ"ל ('דברי שערי חיים, אמור, עמ' קט"ו).

חז"ל אומרים (פסיקתא דרב כהנא, נספחים ב', פרשה אחרת): "כל מי שמקיים מצוות סוכה בעולם הזה, אף הקדוש ברוך הוא נותן לו חלק לעתיד לבוא בסוכתה של סדום, שהיית מסוככת שבעה אילנות שהיו מסוככים זו על גב זו וזו על גב זו, גפן תאנה ורימון ואפרסק ושקדים".

הקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב ם כל אדם, ובמיוחד עם עושי רצונו. ואם אנ רואים עובדי ה' שחייהם בדוחק, ייתכן שכך נגזר עליהם מפני שיודע ה' שלא יוכלו לעמוד בניסיו העושר, העלול לגרום להם להתכחש לה' ולבטוח בעצמם. לפיכך מנסה אותם ה' בניסיון העוני.

והנה חג הסוכות שונה בתכלית מחג הפסח.בחג הפסח אנו נוהגים דרך חרות, אוכלים בכלי כסף וזהב כבני מלכים, אך אנו מנועים מכל מאכל שיש בו חמץ ורשאים לאכול לחם עוני בלבד. זהו מעצור לתאוות הגוף. ואילו בחג הסוכות - בדיוק להיפך: אנו גולים מן הבית ונוהגים כנוודים עניים, ומאידך גיסא אין כל מניעה לאכול כל אשר תאווה נפשנו. ואדרבה, מצווה מיוחדת היא בחג הסוכות "ושמחת בחגך, והיית אך שמח" (דברים, ט"ז, י"ד-ט"ו) ואין שמחה אלא בבשר ויין. ואף על פי שמצווה זו קיימת גם בפסח, אין היא מוזכרת בתורה במפורש והיא נלמדת מסוכות.

חג הסוכות מסמל את ההנהגה הנכונה, לא להתנזר מן העולם, לחיות לפי תכונות האדם, אך כל המאוויים והרצונות יהיו מופנים לכיוון הרוחני. זאת מסמל חג הסוכות שבו אין הגבלה על האכילה, אך היא נעשית במקום ארעי, לרמז כי אין זה העיקר.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 193.