"האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים, ל"ב, א').

מדוע על השמיים ועל הארץ להאזין לדבריו של משה לבני ישראל? כדי שיהיו "עדים בדבר" וישמעו כצד משה מזהיר את בני ישראל כי לא תצלח דרכם אם יסור מדרך התורה והמצוות.

השאלה המתבקשת היא: מה תועלת יש בעדים שאינם יכולים לפצות את פיהם לעולם? האם עד אילם יכול להעיד?

האדמו"ר מסוכטשוב, בכל 'שם משמואל' (דברים, פרשת האזינו, תרע"ב) זיע"א, כותב כי הסבר הדברים טמון בדברי רבי מאיר המובאים ב'ספרי' (דברים, פרשת האזינו, פיסקא ש"ו): "כשהי ישראל זכאים, היו מעידים בעצמם... לאחר שקלקלו וירדו מדרגתם, היו הנביאים מעידים עליהם ולאחר מכן השמיים והארץ".

מה כוונת הדברים?

שלמה המלך כתב ברוח הקודש (קהל, ח', ב'): "חכמת אדם תאיר פניו". בתחילת בריאתו של אדם הראשון, לבש כתנות אור, אורו היה כה עצום, עד שתפיחת עקבו הכהתה את השמש. לאחר שחטא התעמעם אורו, אך עדיין לפי דרגת הנפש ואי עכירותה בהבלי העולם הזה, ירבה בה כוח האור הפולש מן הפנימיות ובוקע דרך החומר, כאור הנראה מעבר לזכוכית. לפיכך קרנו פניו של משה רבנו עד שהיו בני ישראל יראים להסתכל בו.

זוהי אפוא הכוונה, שבתחילה היו בני האדם בעצמם מעידים על מצבם, כי קרן אור פניהם וניכרה פנימיותם הנקייה והזכה. לאחר שקלקלו אדם וחווה, לעולם אין האור הרוחני ניכר בפנים של כל אדם, כי אם בפני הנביאים. הואיל וכאשר הדור פגום, נפגמת גם דרגתם של צדיקי הדור, היה אורם של הנביאים כעדות לבני הדור על מצבם, ואם ראו שהתעמעם אור הנביאים, ידעו כי עליהם לשפר את דרכיהם.

חלפו שנים, וגם פני הנביאים כבר לא האירו, ואי אפשר היה לראות בהם את מהות הדור. אזי הגיע זמנם של השמיים והארץ שאותם העיד משה בבני ישראל, שהנהגתם תהיה לפי מעשיהם של בני ישראל, עד שיהיה ניכר בהם כישרון המעשה של בני ישראל, כאשר הם הולכים בדרך הנכונה, העולם עומד על מתכונתו באין סער וסופה, בצורת וחרבה.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 122-123.