בכל רובדי העם תופס יום הכיפורים את מקומו, איש איש לפי דרגתן ותפיסתו.

האדמו"ר רבי שלום מבעלזא זיע"א, היה דורש בבכי בערב יום הכיפורים לפני "כל נדרי" ומעורר את החסידים בהזכירו את דברי המשנה המפורסמת בפרק "במה מדליקין" (שבת, פרק ב', משנה ז'): "שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עישרתם? ערבתם? הדליקו את הנר". וכה דרשו: בערב שבת עם חשכה, דהיינו בערב יום כיפור עם חשיכה, צריך אדם לומר שלושה דברים: "עישרתם" - עוד מעט חולפים ועוברים עשרת ימי תשובה; "הדליקו את הנר" - כבר הדליקו את הנרות של יום הכיפורים ועדיין לא שבנו בתשובה. ואז היה מתייפח בבכי וקורא בקול: אוי ואבוי לי, חטאתי, עוויתי, פשעתי וכל קהל המתפללים היה גועה עמו בבכי (מתוך 'מגדולי התורה והחסידות', חלק י', עמ' ל"ח).

אחד התחומים שבהם יש להתכונן ליום הכיפורים הוא 'עברות שבין אדם לחברו', כפי שאמרו חז"ל במשנה: "עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" (יומא, פרק ח', משנה ט').

וכל כך למה? מה הן אותן עברות ש"בין אדם לחברו"?

הסביר האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת' זיע"א ('שפת אמת', ימים נוראים, עמ' קמ"ב), כי הן אינן דווקא גזלה, גנבה וכו', אלא גם שנאה שבין איש לחברו, ואין יום הכיפורים מכפר עד שיאהב את חברו.

מובן אפוא היטב, מדוע אין יום הכיפורים מכפר על עברות שבין אדם לחברו, לפי שמהותו של יום הכיפורים הוא היותו מסוגל לאחדות ולשלום, כי ברדת משה רבנו מהר סיני ביו הכיפורים ובידו הלוחות השניים, הוא הקהיל את בני ישראל להתכנס יחד באחדות. וסגולת יום זה הוא לאחד את כל ימות השנה ואת כל נפשות ישראל.

הגורמים לפירוד בתוך ישראל הם החטאים שבין אדם לחברו ולפיכך אי אפשר שתחול סגולת היום הקדוש שמהותו אחדות כאשר שורר הפירוד.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 94.