את פרשת 'ניצבים' קוראים תמיד בשבת האחרונה לפני ראש השנה, השבת האחרונה של השנה.

הפרשה נפתחת בפסוק: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל" (דברים, כ"ט, ט').

"אתם ניצבים" - עלינו לזכור כי תמיד אנו ניצבים ועומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על כל מה שהדבר כולל, ועל כל מה שהוא מחייב אותנו.

אם מבקשים אנו להבין היטב את מהותם של הימים הללו, דומה כי נוכל לעשות זאת באמצעות התבוננות בדוגמה הבאה:

כאשר אדם מוכר את דירת מגוריו הישנה ועובר לדירה חדשה, רחבה יותר ויפה יותר, הוא אינו מעביר את כל רהיטיו, מיטלטליו וחפציו אל המען החדש, אל הוא בודק היטב מה דרוש לו, מה תקין ומה מקולקל, מה היה יפה במעון הישן אך לא ייראה טוב במשכנו החדש. את כל השבור, המרופט, הבלוי והבלתי שמיש, הוא משליך, ואינו מעביר לדירה החדשה אלא את החפצים הנאים, התקינים והראויים לשימוש, כדי שתהיה דירתו מרחיבת דעת ונעימה למגורים.

כאשר אנו עוזבים את השנה הקודמת ומבקשים להיכנס לשנה החדשה, עלינו לערוך בדק בית רציני. עלינו לבדוק איזו מההנהגות שלנו ראויה, וניטיב לעשות אם ניטול אותה עמנו לשנה החדשה, ואיזו פסולה ומוטב להשליכה ולהרחיקה מעלינו.

כשם שאדם משפץ את דירתו החדשה כדי שיוכל להיכנס אל דירה נאה המרחיבה דעתו של אדם, כך עלינו לשפץ את השנה החדשה שלנו, או ליתר דיוק, לשפץ ולתקן את עצמנו, לעשות כל מה שביכולתנו כדי להיכנס לשנה החדשה כשאנו מתוקנים ומושלמים ככל האפשר (ע"פ 'מקדש הלוי').

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך מ"ט, אלול תשע"א, עמ' 223.