תאגידי מים

חוק תאגידי מים וביוב נחקק בשנת 2001. מאז ועד היום עבר החוק מספר שינויים. מטרותיו העיקריות של החוק הן הבטחת רמת שירות, איכות ואמינות נאותים לצרכנים, במחירים סבירים ובלא הפליה, הבטחת ייעוד ההכנסות ממתן שירותי מים   וביוב להשקעות בתחום, וניהול עסקי, מקצועי ויעיל של משק המים והביוב העירוני. בתוך כך, מושם דגש על שיפור התשתיות והקטנת שיעורי פחת המים והגבייה במגזר העירוני.

עד היום הוקמו 55 תאגידי מים וביוב המשרתים כ- 6.2 מיליון אזרחים ב- 147 רשויות מקומיות (מתוך 184 רשויות המחויבות בתאגוד על פי חוק. החוק אינו חל באיו"ש, על מועצות אזוריות ועל אגודות מים). מעבר לכך, מתוכנן כי לא יוקמו תאגידים חדשים אלא יצורפו לתאגידים קיימים.


פירות המהלך
מאז חוקק החוק והוקמו תאגידים ניתן לראות שיפור משמעותי בתפקוד המשק העירוני. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר ביריד ה בפחת מים ובפחת גבייה ובגידול בהיקף ההשקעות בתשתית. כמו כן, בתאגידים רבים נעשה שימוש בטכנולוגיות מים חדשות כגון קר"מ (מערכת קריאה מרחוק).  UFR .(הקטנתלחץ)
בתקופה הקרובה פעילותה של יחידת הממונה על התאגידים תתמקד בבחינת יעילותם של תאגידי המים והביוב, וחיזוקם של התאגידים החלשים, בעיקר במגזר הערבי. למטרה זו הוקצה סכום של מעל 500 מיליון ₪ שבעזרתו תושווה רמת תפקודם של תאגידים אל מול רמת תפקודם של שאר התאגידים במדינה.
הנכתב לעיל נלקח מאתר תאגיד המים של רשות המים.


שאלת השבוע:

תאגיד המים– מי שמש
האם ברמה הפרטית נתקלתם בשינוי מהותי בתעריף המים שהתאגיד גובה? בשבוע האחרון התקבלו במערכת  תלונות רבות של תושבים על העלאת תעריפי המים שהתאגיד גובה ועל תפקוד התאגיד.
מה דעתכם על הצעת השר סילבן שלום לבטל את התאגידים ולהחזירם לשליטת העירייה?
 
 
 
 

אלי בן משה

שאלה טובה ועניינית ביותר, להלן התשובה:
"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה, מים הויי מים בששון.."
מוכר לכם השיר? עד לפני 20 שנה עוד רקדנו במעגלי הורה לניגון השיר, וכיום אנו רוקדים לכיוון הבנק על מנת לשלם מחיר כבד למי הישועה.
פאשטס? כמובן, חברים יקרים, אנו עומדים בפתחו של משבר כלכלי עמוק כשאחד התורמים המרכזיים הוא – תאגידי המים.
אין אח ורע בעולם למחירי המים כמו בישראל. המים הינו משאב טבע עוד מקדמת דנא ושייך לכל אדם ואדם עצם קיומו בעולם, המים הינו המצרך החיוני ביותר בחייו של אדם והבסיס לחיותו.
.בוקר אחד נרקמה מזימה על ידי מנהיגי העם ונבחרי צבור דאז, לנכס את מקורות המים השייכים לנו לעצמם ואכן כך הם עשו. הם יצרו מפלצת עסקית לשם עשית רווח וגריפת הון, ע"ח המקלחות של ילדינו ושלנו תוך שימוש נלוז וגס במים לשם יצירת רווחים הגבוהים בעשרות אחוזים מבעבר, ובתוספת מע"מ כחוק – חחחח, בקשיחות וללא רחמים. זהו גוף עסקי ולא שירותי לכל דבר ועניין. ברבות הימים אני מניח שעוד נדע מי עומד מאחורי מחטף המים הגדול ביותר בישראל מאז ומעולם.
בינתיים, מאות אלפי משפחות חסרות יכולת תשלום מנותקות מידי יום ביומו
מאספקת המים שהטבע סיפק לנו ביד רחבה ובמיוחד בשנים האחרונות נוסף על נטל המשכנתאות, גם מחיר המים אשר משתווה לבקבוק יין משובח עבור יחידת קוב אחת של מים. גינות הבתים יבשו כבר מזמן, וחשבונות המים עולים ומאמירים ללא רחם. לא שילמת נותקת לית דין ולית דיין!!
בשנה האחרונה אנו עדים לתופעה קשה בקרב תושבי מדינת ישראל נוכח
מחירי המים המופקעים, הן בהפגנות רבתיות ברחבי הארץ, והן באמצעות כלי התקשורת. לפני כשלוש שנים הוחלפו ברוב הבתים בעיר בית שמש מוני המים בחדשים. אשר נודף מהם ריח רע עד היום, ללא שום הודעה מוקדמת נכנסו הם אל חצר ביתי ובטח לעוד שכמותי, מבלי ליידע הופתעתי לגלות בחצרי שעון כחול במקום השעון הקודם שגם הוחלף בעבר ע"י הרשות המקומית. אספר ששעון המים הקודם שלי היה דווקא מאוד סימפטי ביחסו אליי, ובעצם לא שדד אותי כמו השעון החדש והמבין יבין..
מבחינתי התאגיד נהפך במהירה לתלכיד. מיותר יהיה לפרט בפניכם את גובה העלויות הנלוות לשם הפעלת התאגיד, משכורות למנהלים הבכירים, רכבי פאר, משרדים מפוארים, מאות עובדים, פנסיות שמנות, כיבודים שונים ומה לא?! כל זאת בעבור טיפת מים סרוחה. בימים אלו שוקדים ובמרץ רב, השר סילבן שלום וח"כ מירי רגב לביטולם של תאגידי המים ולתיקון המעוות וזאת בלשון עדינה. הם מקבלים רוח גבית ממיליוני אזרחים המתרעמים ובצדק רב, נוכח הפשע הנתעב הזה. מטרתם היא אחת: החזרת סמכויות ניהול מקורות המים לידי הרשויות המקומיות והפחתת מחירי המים באופן משמעותי ביותר.
כולי תקווה, כי יזדרזו הם ויבטלו את רוע הגזירה שניחתה עלינו ביום בהיר, זאת לפני שיהיה מאוחר מידיי. שבת שלום.



מתי גרינפלד

כדי לענות על השאלה צריך להבין מדוע בכלל הוקמו התאגידים. ובכן, בשנת 2001 עבר חוק להעברת סמכות אספקת שירותי מים וביוב מהרשויות המקומיות לחברות ציבוריות לשם גבייה ואספקת שירותים בנושא המים והביוב. מטרת החוק הייתה לייעל את השירותים לתושבי ישראל.
כמו כל דבר במדינת ישראל הפער בין הרצון, אולי, לשפר, לבין שקורה וקרה בפועל הוא אדיר. בפועל הוקמו תאגידים ב-55 רשויות מקומיות אשר ניפחו את המנגנונים, הוסיפו מיסוי ומעלים את המחירים מידי שנה בכדי להעלות את רווחיות התאגיד.
אנחנו משלמים הרבה יותר על אותו השירות בדיוק:
מחיר המים זינק בכ-35%.
אנחנו משלמים יותר על המנגנון- 45% מכל תשלום אשר אותם התאגידים גובים, מגיע לתפעול התאגיד ומבנה ארגוני נוסף כמו שכירת משרדים, העסקת מנהלים, פקידים, מזכירות, ציוד, תקשורת ומחשבים, כלי רכבו עוד. כל זה דורש מימון.
אנחנו משלמים יותר מיסים- כשהרשויות גבו על המים המחיר היה ללא מע"מ ואילו עכשיו כשמדובר בתאגידים תוסיפו לכל מה שאנחנו משלמים עוד 18%.
אנחנו משלמים יותר משאר המדינות- על פי נתוניה-OECD, בין השנים 2005 ל-2013, בישראל חל העלייה של 42.9% במחירי המים הריאליים, ואילו בשאר מדינות ה-OECD, עלו המחירים רקב-9.8%.                                                                                                                                                            
במרכז לצדק חברתי במכון וואן ליר טוענים, כי התאגידים שהוקמו בחלק מהרשויות "עושים רווחים גדולים על חשבון הצרכנים כשתעריפי המים שהם גובים מעידים על ניהול שאיננו לטובת הצרכן". הדו"ח מציין כי רווחי התאגידים מצביעים על כך "שהמים הולכים והופכים ממש אבל לאומי לסחורה ומגמה זו של מסחור המים צפוי להתעצם בשלב הבא של רפורמת ההפרטה, כשהתאגידים הנשלטים היום על ידי הנהלות ציבוריות יהפכו בעתיד לחברות עסקיות".
אזרח בשם יניב קקון, תושב אשדוד, יזם לאחרונה מאבק לביטול תאגידי המים
בפוסט שהפיץ הוא כותב: הקמת התאגידים והתייקרות תעריפי המים הם חלק מהתנערות הרשות המקומית מאחריות ולאספקת מוצרי תשתית חיוניים להבטחת הקיום הבסיסי שלתושביהן והגדלה נוספת של נטל המס העקיף על כולנו.
הסופר חיים שפירא כתב על זה באופן מדויק: "דמיינו מדבר ושיירה שעובר תבוו דמיינו גם חבורת שודדים. השודדים יודעים על בואה של השיירה ומקבלים החלטה: נתקוף את השיירה ונשדוד את תכולתו נגזול גם את כל אוצרותיהם האישיים. קם אחד השודדים ואומר: יש לי רעיון יותר טוב. לא זה מה שנעשה, הרי יש כאן סכנה והתנהגותנו גם תיחשב לעבירה חמורה שעונש מיתה בצידה. לכן זאת נעשה: נרכב ונקדים את השיירה, נגיע לבאר היחידה במדבר שממנה אפשר לדלות מים, נבנה קיר סביבה ונכריז שהיא רכושנו. כאשר יגיעו אליה אנשי  השיירה, לא ניתן להם לשתות מן המים אלא במחיר כל אשר להם. מעשה כזה יהיה אצילי יותר, מנומס יותר הגון יותר ומותר ע"פ חוק...."
 


רחל בן זאב

חוק תאגידי מים וביוב נחקק בשנת 20011. מאז ועד היום עבר החוק מספר שינויים. מטרותיו העיקריות של החוק הן הבטחת רמת שירות, איכות ואמינות נאותים לצרכנים, במחירים סבירים ובלא הפלייה, הבטחת ההכנסות ממתן שירותי מים וביוב להשקעות בתחום, וניהול עסקי מקצועי ויעיל של משק המים והביוב העירוני.
בפועל: החוק לא השיג את ייעודו. עצם הקמתם של תאגידי המים לוותה בחטא ונדונה בתקשורת לכף חובה.
רשות המים גרמה להעלאה ניכרת ולא מוצדקת בתעריפי המים. דבר שהביא לרווחיות גדולה לתאגידים על חשבון הציבור.
תאגיד המים צריך להיקרא תאגיד "עושק המים". מי שמשלם את המחיר ועל גבו "גוזרים קופונים"
זה אנחנו האזרחים.
תאגידי המים הם כר לשחיתות ציבורית, ומשכורות למקורבים. הפוליטיקאים בנו לעצמם גוף מגלומני, שהגדיל את הפערים בחברה, ועכשיו אותם פוליטיקאים שיצרו את המפלצת מנסים לצמצם את נזקיה.
ברמה הפרטית ברור שחשבונות המים גבוהים יותר.
לדעתי הצעת השר סילבן לבטל את תאגידי ולהחזירם לשליטת העירייה מצוינת. אם יבוטלו תאגידי המים ניתן להוריד את מחירי המים באחוזים ניכרים, ולבטל את המע"מ, ויפה שעה אחת קודם.
 



ראובן כהן 

אין חולק שתאגיד מי שמש הינו מודל לחיקוי בקנה מידה ארצי. הממונה על התאגיד ובעצם מייסד התאגיד ידידי הרב ישעיהו ארנרייך, עשה משהו שאני לא חושב שעוד מישהו היה יכול לעשות זאת טוב ממנו. הוא הקים תאגיד מאפס ועד לרמה שמגיעים מכל הארץ ללמוד ולראות כיצד מקימים אימפריה כזו. זה לא דבר של מה בכך ועל כך יישר כוחו.
נוסיף על כך שב"ה התאגיד מהווה מקור פרנסה מכובד ללא מעט משפחות מעירנו וזה מראה על האיכות של התאגיד. אין צורך להרחיב על שיפור וייעול השרות לתושב בשטח, כשיש תקלות הם מיד מטפלים, קיים מוקד טלפוני מורחב ומחלקת גביה מסודרת. בל נשכח שאת כל זה לא היה לנו בעבר עם כל הרצון הטוב של העירייה כן לספק את זה.
 
אממה,  גם בהיותי חבר מועצה לא הסכמתי בלב שלם למהלך היות וההוצאות על התאגיד הם עצומים ואת חלקם העירייה לא מקבלת חזרה (את מרביתם כן ובהחלט), וברור שבפאן זה או אחר יש צורך לשקול האם ואיך להמשיך את פעילותו בעיקר בגלל ההוצאות שבעניין, האם ההוצאות אכן מוצדקות?  האם התושב הקטן נהנה מההוצאות הללו? האם לא מדובר במשהו שנכון למצב הקופה כרגע זה קצת גדול
עלינו?
  יתכן שאם נבחן לעומק את הנושא אזי שאלותיי לא רלוונטיות כלל וכדאיותו אכן עדיפה,  אבל אני חושב שכדאי שהמספרים יגיעו לידיעת הציבור וכך גם יבוא השקט בנושא הזה.
 



דניאל גולדמן

נושא תאגידי המים הוא מורכב כאשר בתוך השאלה ישנם היבטים של אידיאולוגיה כלכלית/פוליטית, ואינטרסים כלכליים/פוליטיים שאינם קשורים לגופו של עניין כלל וכלל. אני חייב לציין שאני ממש לא בקי בעניין, כך שניסיתי לעשות מעט שיעורי בית לקראת כתיבת שורות אלו.
מי שמעוניין להתעמק בנושא מומלץ לקרוא, יש הרבה מידע וביקורת בתקשורת הכלכלית וכמובן הכול נגיש דרך פרופסור גוגל! מציע להתחיל במאמר זה מעיתון דה-מרקר -http://tinyurl.com/q8ujhbb 
אתמקד במספר נקודות: 
1)      יש מי שקשר בין הקמת התאגידים וזינוק מחירי המים. כנראה שאין קשר ישיר בין הדברים. בזמן של שינוי המבני שהביא לידי הקמת התאגידים, המדינה גם שינתה את צורת התמחור של המים, והוא ע"י גורם ממשלתי שלתאגידים אין קשר אליו. בשינוי שיטת התמחור קשרו בין העלות האמיתית בייצור המים ומחירו (לדוגמא עלות ההטפלה וכו').
2)      רעיון הוצאת משק המים משליטת השלטון המקומי היה כדי להבטיח השקעות בתשתית מהרווחים, ולא איבוד או שימוש אותם כספים לכיסוי גירעונות השלטון המקומי. החזרת השליטה לידי העירייה תחדש את שימוש באותם כספים למימון הניהול הכושל של העירייה, דבר שבוודאי אינו רצוי (בעיניי).
3)      הסיבה השנייה, לנתק בין הפוליטיקה המקומית ומשק המים כמקור למשרות וחיפוי על ניהול לא יעיל של המערכת. נראה לפי הניסיון המקומי שלנו שמודל תאגיד מים "לידי" העירייה, וראייתו כחלק מהנדוניה הפוליטית של ראש הרשות לא פתר את הבעיה. אנחנו עדים (ולא רק בבית שמש) לתופעות של העברת עובדים מהעירייה לתאגידים שאינם מתאימים לעבודה, ובמובן העסקת מקורבים במקום על בסיס כישורים. כמובן, יש לשנות מצב זה, אבל ממש לא נראה לי שהחזרת התאגיד לידי העירייה בשליטה מלאה תפתור בעיה זו.
4)      רעיון שהשר סילבן שלום ולפניו ח"כ מירי רגב לא הציעו, זה לאחד תאגידים לתאגידים אזוריים. שוב אני מדגיש שאינני מומחה לעניין, וייתכן שהפתרון לא מושלם, אבל על פניו זה יכול לפתור חלק מהבעיות. כמובן יש יותר יעילות כאשר תאגיד אחד משרת מספר רשויות מסיבות עסקיות פשוטות, וכמובן ברגע שיש קונסולידציה של תאגידים יכולת השליטה מרחוק של ראשי הערים הוא פחות והמינוף הפוליטי האפשרי פוחת, דבר טוב לכשעצמו.
5)      שינוי שיטת תמחור המים אולי נושא חשוב, אבל לא קשור לדיון הזה.
6)      בזבוזים שאנחנו קראנו עליהם דרך תקציב העירייה (דוגמת תקציב צ'ופרים מופרזת) חייבים להיפסק, ואין לעבור על כך לסדר היום. כמובן על חברי המועצה לדאוג לשינוי זה, יחד עם אחריות כל תושב לבדוק שלא מנסים "לעבוד" עליו דרך החשבון.
לסיכום, שחיתות וניהול כושל הוא מחלה קשה בשלטון המקומי והחזרת התאגיד לידי העירייה לא תפתור את הבעיה וגם לא תקדם את השקיפות.
מציע לכל תושב להצטרף למשמר החברתי של בית שמש (www.facebook.com/mishmarbeitshemesh), שמתארגן כקבוצת תושבים שאכפת להם ולא מוכנים רק להתלונן, אלא גם לפעול. לתושבים יש כוח, אבל רק עם יעבדו ביחד כדי לדרוש מינימום של שירות ושקיפות מראשי העיר.






עו"ד רינה הולנדר

בשנים האחרונות, התרחשו שני תהליכים מקבילים בתחום המים בישראל. תעריפי המים הועלו משמעותית, ובמקביל נוסדו עשרות תאגידי מים ברחבי המדינה. בשל התרחשות הדברים אחד לצד השני, רוב הציבור נוטה לקשור בין הדברים, ולראות ביצירת התאגידים "מקור כל הרע", והגורם לעליית מחירי המים. אך לאמתו של דבר, המצב אינו כה פשוט. אכן, עצם יצירת תאגיד נפרד לניהול נושא המים הביוב, במקום היותו מחלקה ממחלקות העירייה, מוסיפה להוצאות בכך שיש צורך במשרדים נפרדים, עובדים נוספים וכו'. אך מאידך, ומה שהציבור פחות מודע לו, התאגידים הביאו לחסכון גדול מאד בהוצאות בשל שיפור תשתיות, צמצום פחת (מים אשר "הולכים לאיבוד", ואין מי שיחויב בגינם, כמו במקרה של נזילות בשטח ציבורי וכו'). בעבר, העירייה ניהלה את תקציב המים והביוב במעורבב עם יתר סעיפי התקציב. וכך יצא שבמקום להשקיע את ההכנסות מתשלומי חשבונות המים בשיפור תשתיות הביוב והמים, היו העיריות משקיעות את הכספים בתחומים אחרים לגמרי, ואפשרו הידרדרות גדולה בתשתיות, דבר שהגביר את פחת המים.
בקיצור, הקמת התאגידים אמנם הכילה בחובה הגדלת הוצאות ניהול אך הביאה לצמצום עלויות בתחומים אחרים ולכן כלל לא בטוח שניתן להאשים את עצם הקמת התאגידים במלוא עליית מחיר המים.
מעבר לכך, מחיר המים לא נקבע על ידי התאגידים, אלא על ידי רשות המים, שהיא גוף ממשלתי. כלל לא בטוח שאילו לא היו תאגידי מים, מחיר המים היה יורד.
ואולם, למרות כל האמור לעיל, אכן הקמת כל כך הרבה תאגידים מהווה בזבוז גדול של משאבים וכספים. אם נשווה לתשתיות אחרות כגון חשמל- אין סיבה שחברת החשמל תתנהל כגוף אחד, ומשק המים והביוב ינוהל בידי עשרות תאגידים נפרדים. לכן הצעתי היא לא להחזיר את ניהול משק המים לעיריות, שלא ניהלו אותו בתבונה או בחסכנות, אלא לאחד את כל תאגידי המים למספר גופים מצומצם (2-3) בכדי לצמצם בעלויות מחד, אך לעודד תחרותיות ביניהם מאידך (בניגוד לריכוזיות של חברת החשמל השולטת בלעדית על משק החשמל). כל רשות מקומית תבחר ממי לקבל שירותי מים, והגופים הספקים יצטרכו לצמצם בעלויות בכדי להיות אטרקטיביים מבחינת מחיר ושירות בכדי למשוך כמה שיותר רשויות.