פרשת השבוע פותחת בפסוק "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל עריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק" (דברים, ט"ז, י"ח).

תפקיד השופטים הוא לשפוט ותפקיד השוטרים הוא לפקח על הציבור ולהביא דבר עיוות לפני בית דין (משנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק א', הלכה א').

כתוב בגמרא (סנהדרין ט"ז, ע"ב): מניין שיש להעמיד שופטים לישראל? שנאמר "שופטים תיתן". ומניין שיש להעמיד שוטרים? שנאמר "שוטרים תיתן".

נשאלת השאלה, מה הוסיפו חז"ל בדבריהם על הנאמר בפסוק? לכאורה לא חידשו מאומה?

רבי יעקב ניימן, בספרו "דרכי מוסר" (חלק א', עמ' רכ"ו), כתב: יסוד גדול לימדונו חז"ל, שאפילו דברים פשוטים המובנים לכל אדם, בהעמדת שופטים ושוטרים לשמירת הסדר, שאין אומה בעולם שיכולה לחיות בשלווה בלעדיהם, מתבצעים בעם ישראל רק מכוח צו התורה הקדושה ולא מכוח ההיגיון.

על האדם להכפיף את שכלו לתורה הקדושה, כמו שאמר התנא רבי אלעזר בן עזריה (ספרא, קדושים, פרשה י'): "מנין שלא יאמר אדם 'אי אפשי ללבוש שעטנז', 'אי אפשי לי לאכול בשר חזיר', 'אי אפשי לבוא על הערווה', אבל 'אפשי, מה אעשה ואבי שבשמיים גזר עליי כך'. תלמוד לומר, 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי' (ויקרא, כ', כ"ו). נמצא פורש מן העברה ומקבל עליו מלכות שמיים". אל יאמר אדםף אין אני חפץ ללבוש שעטנז ולאכול בשר חזיר מפני שאני מבין שין לעשטות כך. אל יחשוב אדם שכביכול בשכלו הוא מבין את מצוות ה', אלא כך יחשוב: הייתי רוצה ללבוש שעטנז, הייתי שמח לאכול חזיר, אבל הקדוש ברוך הוא ציווה עליי שלא לעשות כך, ואני מקבל על עצמי עול מלכות שמיים.

הסיבה לכך היא מפני שאדם אננו יכול לסמוך רק על שכלו, העלול להובילו למחוזות מעוותים. הגמרא (עירובין י"ג, ע"ב) מספרת על תלמיד ותיק ביבנה שהיו באמתחתו 150 נימוקים לטהר שרץ. מה רצה אותו תלמיד להוכיח בכך ומשום מה תיעדו זאת מסדרי התלמוד הבבלי לדורות עולם? מפני שזו הוכחה מובהקת לכך שאין אדם יכול לסמוך רק על שכלו, אלא עליו לדבוק בתורת נצח ואשר נכתב בה יעשה".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע"ב, אב תשע"ג, עמ'278-279.