בפרשה יש מקום נכבד לנושא מצוות הצדקה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר: קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו. וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" (דברים, ט"ו, ט')

בפסוק זה דרשו חז"ל (בבא בתרא, י.), שהקופץ ידו וממאן לסייע לעניים ומעלים עיני מן הצדקה, הרי הוא כעובד עבודה זרה, לפי שלשון "בליעל" נאמרה גם לגבי עובד עבודה זרה.

מהו הקשר בין המעלים עיניו מן הצדקה לבין עובד עבודה זרה?

ספר 'צרור המור' מבאר: "אחר שזה קופץ ידו ואינו נותן לעניים, הוא חושב שהכול שלו וכוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, עד שבזה כופר בה' הנותן כוח לעשות חיל, ובזה פורק ממנו עול התורה וכמעט הוא עובד עבודה זרה, וזהו 'בליעל' - בלי על תורה".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ל"ה, אב תש"ע, עמ' 239.