מתוך הפרשה "כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים, הא-ל הגדול הגיבור והנורא אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד" (דברים, י', י"ז).

הרמב"ם (פירוש המשנה, אבות, ד', כ"ד) שולל מכל וכל את האפשרות לפרש את הפסוק כפשוטו, שהפוק מודיענו שה' אינו נוטל שוחד: "אין עניינו שהוא לא ייקח ממון ולא יטה הדין, כי שטות היא לשלול ממנו יתעלה מה שלא יצויר אפילו בדימיון - איך ישולם לו השוחד? ומה יהיה השוחד?".

הרמב"ם וראשונים נוספים מסבירים שכוונת הפסוק היא שאם עשה אדם חטא, לא יימחל עוונו תמורת 'שוחד' של מצוות: "הוא לא ייקח שוחד הטובות, כגון יעשה האדם אלף טובות ורעה אחת, הרי לא ימחק לו ה' זאת העבירה לרוב טובות וייחשבו לו אלף טובות חסר אחת או יותר, אלא ייפרע ממנו על זאת ויגמול עליהן וזה עניין 'לא ייקח שוחד'".

רבינו יונה ('שערי תשובה', שער א', אות מ"ז), כותב: "ופירשו רבותינו זכרונם לברכה (ילקוט משלי, י"א, תתקמ"ז): לא ייקח שוחד מצווה למחול ולהעביר על העוונות".

רמב"ן כתב: "שאפילו חסיד גמור שיעבור עבירה לא ייקח מצווה ממצוותיו בשוחד לכפר לו, אלא יענישהו על חטאיו ויגמול לו ככל טובותיו".

הספורנו מוסיף על כך: "שכל זה יורה שלא תבטחו, אם תחטאו, להינצל בשום זכות, מן העונש כלל, זולתי בתשובה שלמה".

רש"י מפרש 'לפייסו בממון' ו'המזרחי' תמה מה כוונתו. וב'כתב סופר' פירש שכוונתו למצוות צדקה וכפי שכתוב במסכת בבא בתרא (ט:) שהצדקה מכונה שוחד.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ל"ה, אב תש"ע, עמ' 180.