פאני ז"ל נולדה בקזבלנקה שבמרוקו, בת שישית למשפחה בת שמונה אחים ואחיות. בגיל 8 בערך עלתה לארץ באנייה עם בני משפחה, היישר לעיר בית שמש.

שגב על משפחתה של אמו:

"משפחתה של אמא ז"ל היא משפחה חזקה ומאוחדת, שאוהבת את הבריאה, אוהבת חברה, חום, ובעיקר את החיים ואת בית שמש הקטנה דאז. את החיים הצנועים והפשוטים. זאת משפחה שתמיד שמחה במה שיש. שמחת חיים מולדת שגורמת לך רק לחייך ולהסתכל באור חיובי על העולם. לצערי לפני כחצי שנה, אחיה של אמא אלי, הלך לעולמו לאחר מחלות מהן סבל וצורך בהשתלת כיליה". 

חמשת ילדיה של פאני ביטון ז"ל: איריס, יניב, ערן והתאומים שגב ותומר, גדלו והתחנכו בעיר בית שמש והתגוררו בגבעת סביון.  שגב הוא הבן היחיד מהמשפחה שעדיין מתגורר בעיר בית שמש. איריס הבת הבכורה מתגוררת במושב טל שחר, יניב במושב אשתאול, ערן במושב זכריה ותומר (התאום של שגב) מתגורר במושב נווה מיכאל.

ספר על מחלתה של אמך ז"ל. מתי חלתה? איזה טיפולים עברה? האם הרופאים נתנו סיכוי לריפוי?

"במהלך חודש ספטמבר שעבר הבנתי שמשהו לא בסדר עם אמא, היא השתעלה שיעול כבד וחריף,  אמרתי לה שחייבים לבדוק את זה. לימים הלכנו לרופא ואמרו שזה דלקת ריאות, חשבנו שזה רק עניין של מנוחה וקצת אנטיביוטיקה והכל יעבור. חיכינו זמן מה ולא ראינו שיפור. יום אחד שחזרתי ממשמרת בעבודה (תחנת כיבוי אש והצלה סניף בית שמש)  החלטתי שאני לא מוותר לה ולקחתי אותה שוב לרופא שהפנה אותנו לחדר מיון בביה"ח 'הדסה עין כרם', כל הבדיקות שאמא עברה הראו שמדובר בגידול ממאיר בריאה. התחלנו במרתון של התרוצציות ובדיקות קשות. אמא התחילה בטיפול כימותרפי ולאחר מכן גם בשילוב של הקרנות.

בהתחלה היה שיפור קל, חודש רדף חודש, שוב בדיקות, שוב אשפוז בבית החולים, ראינו שהזמן לא פועל לטובתינו. מצאו אצלה גרורות של הגידול, הטיפולים תוגברו, ולכל אורך המסע הרע והקשה הזה, אמא שמרה על אופטימיות, על עצמאות, ושידרה שמחת חיים כהרגלה.

לאחר כשבעה חודשים מתחילת המחלה הארורה ראינו דעיכה במצבה, בכל יום שעבר היא הייתה שונה ויותר חלשה והבנו שמצבה רק הולך ומחמיר. בצער רב וביגון קודר, אמנו היקרה הלכה לעולמה בי"ז בתמוז, 27.6.21".

אתה ואמך ז"ל, התגוררתם יחד במשך תקופה, ספר על התקופה ועל ההתמודדות

"אמא ואני גרנו יחד בשנים האחרונות והיינו קרובים מתמיד. היה לנו אחד את השנייה, היו בינינו יחסי אם ובן טובים כמו חלום. הסתדרנו מצוין, נהננו יחד מכל רגע, טיילנו ונפשנו יחד בעולם הגדול. תמיד היינו האוזן הקשבת  האחד של השנייה. הילדים המקסימים שלי (דקל ודור) גדלו לצידה ושאבו את הערכים שלה.

ההתמודדות הייתה קשה מנשוא. גילוי המחלה היווה מכת מחץ שריסקה את ליבנו. עולמינו חרב. בדיקות, טיפולים, רופאים, וריצות. לא רצינו לעכל בכלל.

עשינו הכל לשדר לה אופטימיות, תקווה ועידוד ולתמוך בה 24/7 , לא לתת לה לשקוע במחשבות על המחלה ומצד שני לבנו נשבר. התפללנו לבורא העולם שיעשה עמנו נס גלוי שירפא את אמנו היקרה והאהובה.

אין יותר מידיי מה לעשות כשאנחנו מתכננים תכניות ויש מישהו למעלה שרק הוא המחליט בסופו של דבר. הוא אבינו שבשמים, רחום וחנון ואת החשבונות שלו לא נוכל להבין ולדעת לעולם.

כולנו רק בורג קטן במערכת העצומה הזו. כולנו אנשים מאמינים ותמיד רוצים להאמין שהכל קורה לטובה, אבל כשנוחת מכה קשה אתה מתערער ותוהה למה אמא שלי.

היינו לצידה בכל התקופה שהייתה כמו חלום בלהות. שמונה חודשים בסה"כ. כל כך מהר וכל כך חד כמו חרב על הצוואר.

תמיד האמנו בתוך תוכנו שיגיע הנס המיוחל ותהיה ישועה לאישה היקרה הזאת, אבל בסופו של דבר זה היה חזק גם ממנה..."

איזה אמא היא הייתה?

"אמא מיוחדת במינה. ממעלה ראשונה. תמיד ראתה אותנו, הילדים שלה, לפני הכל. לביאה אמיתית ששומרת ומטפחת את גוריה בצורה הכי טובה ומפנקת שאפשר לתאר. נתנה את כל כולה בשבילנו. לב אחד ענק מלא נתינה,חום ואהבה עצומה".

על חיי החברה והמשפחה של פאני ז"ל

"אמא הייתה אישה נוחה בעלת חוש הומור מטורף. בעלת כוח השפעה, אישה של אנשים וחברה, של שמחות ואוכל משובח, בעלת לב זהב טהור שאהבה לארח ולכבד כל עובר ושב.

היא הייתה אשת קריירה, אישה מכובדת בחברה, בעבודה, במשרד ובעיר אשת עקרונות וחינוך ויחד עם זאת הייתה משחררת ותומכת בכל רצונותינו. אשת חיל אמיתית, דוגמא ומופת.

אמא עבדה ברשות השידור בי-ם כ46 שנים בתור מנהלת מדור ספקים ארצית, ויו"ר וועד דגולה ברשות שייצגה את כל עובדיה בכנסת ישראל על הצד הטוב ביותר ובגאווה ודאגה לכולם, לתנאים טובים יותר במהלך השנים. 

הייתה דמות ומודל לחיקוי בקרב העובדים והחברים. אישה היררכית וחזקה, מלאת אנרגיה טובה, שכל מי שרק הרים יד היא הייתה שם לעזור, לדחוף ולהרים. היא חיה חיים של שפע ונתינה. נוחה וטובה לבריאה ולסביבה".

ספר על הערכים שהקנתה לכם

"באמת שאין די מילים בעולם לתאר את אמא ז"ל. היה בה פשוט הכל מהכל ובטעם טוב. אף פעם לא בהגזמה, לא ידעה מה זה רוע, זה לא היה בכלל בלקסיקון שלה השליליות והפאסיביות. ראתה תמיד רחוק וכיוונה גבוה ככל האפשר.

אמא השרישה בנו ערכים של כיבוד הורים, כיבוד הזולת באשר הוא.  לתת ולעזור לאחר כשצריך. להשאר מאוחדים במשפחה ולהיות כתף אחד לשנייה. אמא נהגה לומר חייך והעולם יחייך אליך בחזרה. היא נטעה בנו אהבת חינם, לאהוב גם את השונה והאחר. 

להיות מנומסים. תמיד ולגמול חזרה בתודה. היא הייתה אישה אצילית באופן מיוחד. היא השרישה בנו בעיקר את מצוות הכנסת אורחים. הייתה אלופת עולם בלארח. הייתה מתרוצצת, מכינה ודואגת תמיד שהכל יהיה מושלם, אסתטי ומונח במקום. דאגה שלאורחים לא יחסר דבר ושהם יצאו תמיד עם טעם טוב בפה וטעם של עוד, עד לביקור הבא. כזו אמא היא הייתה. נדירה".

מה תזכור מימנה במיוחד?

"אזכור תמיד את השמחה והחיוך שלה, את האושר והאור שהפיצה בכל מקום שהגיעה הייתה עליה מין ברכה והילה זוהרת, בכל צחוק, במבט החודר, אזכור ולא אשכח לעולם את המילים החמות, העידוד, המילה טובה שמחבקת אותי ועוטפת אותי בכפפות משי. יש כל כך הרבה מה לכתוב על האמא הקסומה שלי שאין די מקום בדף בכדי להכיל.

אזכור את האוכל שאין שני לו, מגע ידי זהב שלה, כל מה שהיתה עושה ומכינה היה יוצא מעדן מלכים. כל מי שזכה לטעום מידייה, יודע ומבין על מה אני מדבר. היא ידעה להכין הכל. לא היה מאכל שביקשתי והיא ענתה לא יודעת להכין.

אזכור תמיד שהייתה אומרת לי בכל יום בוקר, צהרים וערב: "חיים שלי בלב", "בוא רד לאכול ותביא את חני (רעייתו של שגב) והילדים..."תמיד דאגה לשפע שלא נגמר בחגים בשבתות. היא חסרה לי ותחסר לי כל ימי חיי. אני מרגיש בחלום רע שאני מחכה להתעורר ממנו. שמישהו יצבוט אותי ואתעורר ואראה אותה שוב מחייכת לעברי וקוראת בשמי. היא לנצח בליבי ובראשי".

אילו יכולת, מה היית רוצה לומר לאמא?

"אני רוצה לומר לה: אמא שלי, אני אוהב אותך כל כך, יותר מכל דבר בעולם הזה. החיסרון שלך קשה וכבד עליי מדיי, תשלחי לנו כוח ואמונה לדעת שאת תמיד איתי, שומרת ומתבוננת עלינו מהרקיע הגבוה לצד בורא עולם ששומר אותך תחת כנפי השכינה. שתמיד תכווני ותברכי אותנו באור פנייך בברכה והצלחה, אחווה ורעות, שלום ומעשים טובים, בשפע שלך ובשמחת חיים שלא הייתה נגמרת. שנדע להבדיל בין רע לטוב ולהחליט תמיד את ההחלטות הנכונות, והכי חשוב שתשלחי לנו לילדייך, להנכדים, האחים, ואחיות שלך, למשפחה המורחבת ולכל עם ישראל בריאות איתנה בריאות הגוף והנפש. את חרוטה בלבי לעולמי עד. 

החודש נקיים את יום האזכרה במלאת 30 יום לפטירתך. אמא יקרה, אשת הברזל שלנו,

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".

איריס, בתה הבכורה של פאני ז"ל בשמה ובשם כל האחים: 

אמא שלנו, אשה יקרה במיוחד - אהובה על הבריות,נהנתנית ,בשלנית בחסד, בעלת נתינה אינסופית , חברה אמיתית, מיוחדת במינה.
אהובה על כולם, חברותית , תמיד דאגה לאחדותינו .
הנכדים היו כל עולמה, העניקה להם כל שיכלה.
עם גילוי המחלה "נפלו עלינו את השמיים" , תמיד הייתה בנו תחושה ותקווה גדולה  שאמא תנצח במערכה הזאת - כי היא חזקה וכל כך אהבה את החיים. היינו צמודים אליה ימים ולילות וליווינו אותה בכל המסע הקשה הזה .

למזלנו לא סבלה יותר מדיי. הותירה אותנו עם בור ענק וכאב עצום שלא ניתן לתאר מילים.

החוסר שלה ילווה אותנו כל החיים ובכל צעד שנעשה.תישאר חרוטה בליבנו לנצח.

נותר לנו , רק לומר לה תודה ענקית על היותה אמא אחת ויחידה , שכל חייה עשתה למענינו ודאגה שלא יחסר לנו דבר, גידלה אותנו  בסביבה אוהבת, תומכת עם המון אהבה ונתינה.

מבקשים שתשמור עלינו מלמעלה, שתשלח לנו כוחות להתמודד עם הצער העצום הזה ומאחלים שתנוח על משכבה בשלום ובנחת  ושתמשיך להיות המלאך השומר שלנו גם מלמעלה.

אוהבים אותך "אהבה בלב שלנו"​- המשפט שהיה שגור בפיה תמיד".