מתחילים בקריאת החומש החמישי והאחרון - דברים. נקרא 'משנה תורה' כי הוא סוקר את כל קורות בני ישראל מיציאת מצרים ועד לרגע זה - נאום הפרידה של משה רבינו מעם ישראל.

בין דבריו אומר משה רבנו: "ובמדבר אשר ראית, אשר נשאך ה' אלוקיך כאשר יישא איש את בנו, בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם עד המקום הזה" (דברים, א', ל"א).

את ההשוואה לאיש הנושא את בנו מסביר הנצ"יב, כי יש להבדיל בין סוגי העזרה. יש אדם המסייע לחברו להתפרנס, תומך בו ומחזיק בידו, אך אף חברו עושה מצד מאמצים כבירים לעמוד בכוחות עצמו. שונה הוא בן, שאביו מפרנסו. הבן אינו עושה מאומה והאב נושא בכל הנטל.

בתקופה שהיו בני ישראל במדבר, הם זכו שהקדוש ברוך הוא נהג עמם בהשגחה מיוחדת. בכל הדורות נמשלת השגחת הקדוש ברוך הוא עמנו כאב המלווה את בנו בדרך, ובהגיעו למכשול האב מרימו על ידיו. בן זה מתאמץ בהליכה, חרד לקראת המכשל, אך בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא מסייע לו. בדור המדבר, זכו בני ישראל להשגחה מיוחדת: מן ירד משמיים למזונם, באר מים ליוותה אותם להרוות את צמאונם. הם היו משולים לאב הנושא את בנו לאורך כל הדרך. בן זה אינו מתאמץ כלל בטרחת ההליכה ואינו חושש מפני כל מכשול, שהרי הוא נישא בידיו של אביו.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ל"ה, אב, תש"ע, עמ' 47.