בלעם הרשע נכר על ידי בלק מלך מואב לקלל את ישראל. הקדוש ברוך משבש את התכניות ושם בבלעם דברי ברכה לישראל. שלוש פעמים הסיפור חוזר על עצמו. בלעם לא שוכח להציג את עצמו בתחילת כל נאום שכזה.

"וישא משלו ויאמר: נאם בלעם בנו בעור, ונאם הגבר שתם העין" (במדבר, כ"ד, ג').

אומרת הגמרא (סנהדרין, דף ק"ה, עמ' ב'): "תניא - אמר רבי יוחנו: בלעם סומא היה באחת מעיניו, שנאמר 'ונאם הגבר ששתם העין'".

מפרש שם רש"י את הדברים: "שתום - לשון פתוח". וממה שנאמר שהייתה לו עין אחת פתוחה, אנו למדים שהעין השנייה הייתה סתומה.

מדוע פרט זה חשוב אם היה עיוור באחת מעיניו אם לא?

אומרים בשם הבעל שם טוב (פירוש על התורה, פרשת בלק): ידוע, שכדעי שיזכה האדם למעלת הנבואה, עליו לקדש עצמו ולטהר עצמו, קדושה אחר קדושה, טהרה אחר טהרה. והנה, חמישה חושים יש באדם: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הטעם, חש הריח וחוש המישוש. כנגד חמישה חושים גופניים אלה יש חמישה חושים רוחניים שהאדם זוכה להכיר אותם ולהשתמש בהם כאשר הוא מטהר ומקדש את חושיו הגשמיים ואז חלה עליו רוח הנבואה.

בלעם הרשע התנהג בטומאה בכל מישור בחייו, היה בעל תאווה ומכשף ולא הייתה אפשרות שתשרה עליו שכינה. ברם, חובה הייתה להעמיד נביא מקרב אומות העולם, כידוע, כדי שלא יאמרו בעתיד שאילו היה להם נביא כמשה לא היו מתדרדרים להיכן שהתדרדרו. לפיכך, עיוור הקדוש ברך הוא את עינו האחת ובזו העין לא היה יכול לחטוא וחלה עליו נבואה מחמת שלא טימא את העין הזו. לפיכך, בפסוק המתאר את נבואת בלעם, מודגש שהוא שתום עין וממנה מקור ואפשרות שתחול עליו נבואה.

ככל שאדם מעדן את התנהגותו ונוהג באצילות, נפתחים בפניו עולמות של אצילות ורוחניות.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קל"ג, תמוז תשע"ח, עמ' 147.