פרשתנו פותחת במצוות פרה אדומה. בין השר נכתב "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי" (במדבר, י"ט, י"ז).

מצוות פרה אדומה עלומה ונסתרת מאתנו באופן קיומה. איננו מתיימרים להבין את המצוות, וכשם שאיננו יודעים לעומק הדברים מה פשרה של 'טומאה' ואיך טבילה במקווה מפקיעה אותה, כך איננו מתיימרים להבין איך הזאת מים מהולים באפר של פרה אדומה מטהרים את מי שנטמא למת. כידוע, במצוות פרה אדומה שלובים דינים שהשכל האנושי מרגיש מוגבל יותר בהתבוננו בהם, בין היתר, העובדה שהכהן הנושא את המים המטהרים נטמא בעצמו.

ואף על פי כן, שביבי אור מתנוצצים לעומתם ממצווה זו כמכל המצוות. גדולי החסידות היו אומרים כי בציווי התורה למהול אפר במים חיים, רמוזה תזכורת חשובה לאדם - מדוע מכנה התורה 'עפר' את האפר? יש לכך משמעות הלכתית שאין כאן המקום לעסוק בה, אך יש כאן גם משמעות פשוטה - כל הבריות מקורן מן העפר ולפיכך הפרה השרופה אינה אלא עפר. מזים אפוא אפר-עפר על האדם, להזכירו את אפסיותו, כי מן העפר בא ואל העפר ישוב. מאידף גיסא, מוהלים את האפר במים חיים, המסמלים חיים תמידיים, כי מים אינם כלים ואינם מתים לעומת הגוף, להזכירו כי בגוף האפסי שוכנת נשמת חיים נצחית.

בשעה שהאדם מיטהר ומתחדש, מזכירים לו את הקטביות שממנה הוא מורכב, הבאה לידי ביטוי גם בשמו 'אדם', שיש בו משמעות כפולה - לשון 'אדמה' שממנה נוצר ואליה ישוב, ולשון הידמות, בבחינת 'אדמה לעליון', בהיותו נברא בצלם אלוקים.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קל"ג, תמוז תשע"ח, עמ' 86.

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר ד"ר עליזה בלוך