לאחר משה הוכיחם על התנהגותם, "וישכימו בבוקר ויעלו את ראש ההר לאמר: הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו" (במדבר, י"ד, מ').

מובא במדרש תנחומא (פרשת 'שלח', סימן י"ט), כי אמר להם משה "למה זה אתם עוברים את פי ה'? והיא לא תצלח. אל תעלו, כי אין ה' בקרבכם ולא תינגפו לפני אויביכם" (שם, שם, מ"א). הן כה חששתם מהם טפילו כשהייתה בתוקף הבטחת ה' שתכבשום. עתה, כשה' הסיר חסדו והחליט להותירכם במדבר ארבעים שנה, אומרים אתם להילחם? הם לא שעו לאזהרתו, העפילו למלחמה והעמלקי והכנעני היכו בהם והרגו בהם.

מהפך קוטבי התרחש בזמן קצר ביותר בהלך רוחם של מיליונים.

עוד לא יבשו דמעותיהם מבכי ליל שלם על שהם מובלים למות וליפול בחרב, הם נשיהם וטפם. מצב רוחם הירוד הניעם אפילו לנסות לחזור למצרים שבה שועבדו מרה מאות שנים. הם עמדו לרגום את משה ואת אהרן באבנים.

בבוקר הודיעם משה את דברי ה' המוכיחם על התנהגותם, ולפתע סרו מהם האימה, הפחד והיראה מפני ענקי ארץ כנען. "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".

מאיזה לב נשאב האומץ? המן הלב שמרר בבכי שעות לאור הירח? מאיזו רוח הופחה בהם נחישות, תעוזה ורוח קרב?המן הרוח שהשפילה את קומתם בתבוסתנות ובפחד?

הרב יעקב נימן ('דרכי מוסר', פרשת 'שלח'), מנסה להעמיק במניע האמתי של הדבר, מה הניעם לפתע למסור את נפשם על כיבוש ארץ ישראל.

הוא מביא בשם הסבא מקלם זצ"ל, כי כאשר יש ציווי לאדם, קשה עליו מאוד לקיימו, וכשאינו מצווה לעשות, נקל לו המעשה מאוד. לפיכך, כל זמן שהייתה להם המצווה להיכנס לארץ ישראל, פתה אותם היצר הרע שלא ילכו, והם בכו והתרעמו על שהוציאו אותם ממצרים. ברם, מיד כשביטל הקדוש ברוך הוא את הציווי להיכנס לארץ, בטל היצר הרע והסתיים תפקידו ומיד שב שכלם הישר לשלוט בהם, והם הבינו שארץ ישראל היא הארץ הטובה עבורם ומסרו נפשם עליה.

מדהים. צא ולמד שכל פיתויי היצר הרע דימיון הם ואין בהם כל ממשות ואמת.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ח, סיון תשע"ב, עמ' 227-228.