כתוב במדרש (מדרש רבה, במדבר, פרשה י"ג): כי אכן כל הנשיאים הקריבו קרבנות זהים, אך כל אחד הביא קרבנות אלה מתוך כוונות גדולות משלו ולפיכך כתבה התורה מה הביא כל נשיא ונשיא.

דוגמה לדבר: נחשון הביא "קערת כסף" שהיא בגימטריא 930. גם למשקלה הייתה משמעות מיוחדת. וכן לכל הקרבנות. לכל נשיא הייתה כוונה אחרת באותם קרבנות (במדבר, ז', ב', פירוש הרמב"ן).

התורה, המקצרת כל כך במילותיה, והרבה איסורי תורה נלמדים ממלים שלכאורה מיותרות, האריכה כל כך בקרבנות של הנשיאים, החוזרים ונשנים אצל כל נשיא ונשיא.

מובא בשם הסבא מקלם ('דרכי מוסר', פרשת 'נשא'), שהתורה רצתה ללמדנו, כי כאשר רבים עושים מצווה, אף על פי שהם רבים, שמחים בשמיים על כל אחד ואחד כאילו הוא יחידי בעולם שעשה את המצווה ולא נתמעטה אהבת הקדוש ברוך הוא ושמחתו לכל אחד, משום שרבים עושים את המצווה. לפיכך, אותה שמחה שהייתה לה' בהקרבת קרבנות הנשיא הראשון, הייתה לפניו גם כאשר כל אחד ואחד מיתר הנשיאים הקריבו את קרבנותיהם.

כי אין מידתו של הקדוש ברך הוא כמידת בשר ודם. אדם מוגבל במידת האהבה שלו: כשיש לו בן אחד, מסורה כל מידת האהבה שלו לבנו היחיד, אבל כשיש לו בנים רבים, מתחלקת אהבתו. אבל הקדוש ברוך הוא, שאין לו גבול, אינו מוגבל במאום ויכול לאהוב כל אדם כאילו הוא יחיד בעולמו.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ח, סיון תשע"ב, עמ' 89.

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך