בתחילת הפרשה מצטווים אנו על מצוות השמיטה. לא קל. שנה שלמה לעזוב את האדמה. איך נסתדר. לקדוש ברוך הוא התשובה: "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (ויקרא, כ"ה, כ"א).

נשאלת השאלה, מדוע נזקקה התורה לכפול את ברכתה, הרי נאמר לפני כן "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע" (שם, שם, י"ט). מדוע יש צורך בברכה נוספת האדמה תשלש את תנובתה לפני בוא שנת השמיטה?

אמר הרבי הקדוש רבי זושא מאניפולי, כי התורה מכוונת את דבריה לשתי קבוצות. אלו שסמוכים ובטוחים בה' יתברכו בכך שמעט מזון יספיק למאכלם ויהיו שבעים. אלו שעדיין יחששו וישאלו "מה נאכל בשנה השביעית?" (שם, שם, כ'), להם נזקקה התורה להוסיף ברכה מיוחדת שלפני השמיטה תשלש הארץ את יבולה.

הוסיף על כך רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל _ברכת שמעון, בהר), כי יש כאן שני סוגי ברכות שונים. הברכה הראשונה היא ברכת איכות, זו היא ברכה נסתרת, שאינה נמדדת בכמות. ברם, אדם חסר ביטחון רוצה להיות בטוח, עד שלא יראה בעיניו אינו בטוח. הוא רוצה להחזיק את האוכל בידיו, ואכן הוא יקבל אותו בצורה הזו, אך הוא יפסיד את הברכה הפלאית שמעט מזון שיאכל יתברך במעיו.

דברי חז"ל הידועים מקבלים עתה משמעות ייחודית. חז"ל אומרים ששומרי השמיטה הם "גיברוי כוח" - "רואה שדהו בורה כל השנה ושותק, יש לך גיבור גדול מזה?" (ויקרא רבה, א', א').

לכאורה מהי גבורתו? הרי לפני השמיטה כבר מלאו מחסניו ביבול משולש? מה הנסיון הגדול להשבית א האדמה כשהאוכל מוכן לשלוש השנים הבאות? ברם, הואיל ובעלי הביטחון המלא אינם ממלאים את אסמיהם אלא זוכים לאותה ברכה פלאית נסתרת, עבורם זהו ניסיון מוחשי, כ בכל יום שעובר עליהם אכן הם חשים שובע, אך מטבע האדם, מנקר בהם חשש כבד מה יהיה בימים הבאים, איך יחיו במעט האוכל שברשותם.

הללו הם גיבורי כוח.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ק"ז, אייר תשע"ו, עמ' 118

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך