בפרשה שלנו מופיע הציווי של מצוות ספירת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא, כ"ג, ט"ו).

"וספרתם לכם". מילה זו נראית מיותרת לכאורה.

גם בספר במדבר (ט"ז, ט') יש נוסח דומה על מצוות ספירת העומר: "בעה שבועות תספור לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות".

עניין גדול רמזו כאן לאדם, כותב ספר "הכתב והקבלה" (דברים, ט"ז): בל נחשוב כי עיקר מהות המצווה היא ספירה גרידא, כמו ספירת מלאי, לספור את הימים ותו לא. הספירה צריכה להיות לכם, למנות את הימים שמיציאת מצרים עד מתן תורה מתוך בדיקה בכל יום, להתנקות ולהיטהר לקראת חג מתן תורה. בימים הללו שומה על כל אדם לבדוק: מהו הרע שממנו עליו לברוח? מהו הטוב שאליו עליו לשאוף?

למה דומה ספירה זו?

לאדם שקיבל סך מטבעות מחברו שהיה חייב לו כסף, ובאותה מדינה רווחים מטבעות מזויפים ופגומים. והרי הוא עומד ומונה את המטבעות שקיבל, מטבע מטבע. עניינו אינו רק לברר כמה מטבעות קיבל, לדעת שהלה החזיר לו את כל מה שהוא חייב, אלא גם דלעת כי כל המטבעות שנתן בידיו הם טובים ואינם פגומים.

ספירת העומר נועדה לייקר כל יום לעצמו, כי כל יום ראוי להשיג בו מעלות יקרות ויש לספור אותו מתוך יקור ערכו והבנת יקרתו. 

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ק"ז, אייר תשע"ו, עמ' 48.

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך