הרבה מצוות מופיעות בפרשה, אחת מהן היא מן המפורסמות שבין המצוות התלויות בארץ - מצוות ערלה.

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם ערלתו את פריו, שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא ייאכל. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'" (ויקרא, י"ט, כ"ג-כ"ד).

כתב ספר החינוך (מצווה רמ"ז): "משורשי המצווה, שרצה האל להיות האדם מתעורר להלל השם ברוך הוא, בתחילת מבחר פירות אילנותיו, כדי שינוח עליו נועם השם וברכתו ויתברכו פירותיו, כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו, ולכן ציוונו להעלותן ולאכול אותן במקום שבחר מימי קדם לעבודתו ברוך הוא, כי שם ציווה השם את הברכה. ומבחר פירות האילן הם היוצאים בשנה הרביעית".

כלומר, אדם זוכה לברכה ולשפע מאת ה' אם הוא מהללו ומשבחו על אשר נתן לו. מן הראוי לקיים הודאה זו בעת האכילה הראשונה מפירות האילן. מאידך גיסא, מאחר שאין פירות האילן מובחרים עד השנה הרביעית, לא תהא הודאה זו מושלמת ולא יזכה בעל האילן לשפע הראוי לו בעקבות הודאתו לה'. לפיכך הורתה התורה לא לאכול מפירות האילן עד השנה הרביעית, שבה האילן מגדל פירות משובחים. או אז יביאם לירושלים, מקום העבודה והברכה, יודה לה' בכל ליבו ויזכה לשפע ברכה.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך מ"ד, ניסן תשע"א, עמ' 210.