פרשת 'תרומה' היא זו הפותחת את כל תורת המקדש. בפרשה מצווה הקדוש ברוך הוא את משה רבנו "וציפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו. ועשית עליו זר זהב סביב" (שמות, כ"ה, י"א). ארון העדות היה עשוי עץ וצופה בזהב מבפנים ומבחוץ.

במסכת יומא (ע"ב:) דורש רבא מפסוק זה כי תלמיד חכם צריך להיות "תוכו כברו", כשם שהארון היה מצופה זהב מבפנים ומבחוץ.

במסכת ברכות (כ"ח.) מסופר, כי ביום שהחליף רבי אלעזר בן עזריה בתפקיד הנשיאות את רבן גמליאל, סילקו את שומר בית המדרש שהעמיד רבן גמליאל וניתנה רשות לתלמידים להיכנס, כי רבן גמליאל היה מכריז "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא ייכנס לבית המדרש".

מי היה אותו שומר פתח שיכול להבחין בכל תלמיד אם תוכו כברו? הרי לשם כך הוא נזקק להיות יודע מחשבות...

אמר על כך הרבי הזקן מסדיגורא זצ"ל, כי דלתות בית המדרש ננעלו ולאיש לא ניתנה רשות להיכנס. אך תלמיד שרצה באמת ללמוד ושאף לכך בכל מאודו, נקט בכל האמצעים והפעולות, פרץ גדרות ועשה כול כדי ללמוד תורה, כפי שמסופר על הילל הזקן שעלה על גג בית המדרש ושמע דברי תורה דרך הארובה. כאשר תלמיד התאמץ כל כך כדי להיכנס, ידעו כי 'תוכו כברו' והכניסוהו בדרך הישר (מעיינה של תורה, פרשת 'תרומה').

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך ס"ז, אדר תשע"ג, עמ' 39.

סרטון לפרשה מאת יהודה גובני: לחצו כאן

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך